החופש לומר משהו

שוקי טאוסיג, עורך אתר "העין השביעית"

הצעת החוק של חברי הכנסת מאיר שטרית (קדימה), יריב לוין (ליכוד), זבולון אורלב (הבית היהודי), אנסטסיה מיכאלי (ישראל ביתנו) וישראל חסון (קדימה) מעוררת התנגדות כמעט גורפת בקרב כלי התקשורת ואנשיהם. משמאל ומימין, מהתקשורת הציבורית ומזו המסחרית עולה קול ברור נגד ההצעה, בטענה שזו תביא לא שמירת הלשון אלא תלישתה; לא תיקון עוול ליחידים אלא גרימת עוול לאפשרות הציבורית להתבטא בחופשיות.

למעשה, הפעם האחרונה בה זכורה התלכדות כזו של עיתונאים, שברגיל הם צהובים זה לזה (תרתי משמע), היתה רק ב-1965, לפני יותר מארבעים שנה, וגם אז- הפלא ופלא- היתה העילה לשביתה כללית של העיתונים חקיקתו של אותו חוק איסור לשון הרע, שאנשי הכנסת הנוכחית מוצאים שאינו חריף דיו ומבקשים להחמירו.

מה, בעצם, מציעים המחוקקים? ההצעה, שבשעות אלה של כתיבת הטור נידונה בכנסת בקריאה שניה, מבקשת להגדיל את תקרת הפיצוי ללא הוכחת נזק בחוק, ולהגדיר ולטפל בזכות התגובה של מי שסבור שנפגע מלשון הרע. כיום, רשאי בית המשפט לפסוק פיצוי של עד 50 אלף שקל למי שהוצאה דיבתו- ללא שזה יוכיח שנגרם לו נזק מאותה דיבה. על פי הצעת החוק, סכום הפיצויים יוכל להגיע עד לסכום אדיר של 600 אלף שקל. בנוסף, מי שנפסק כי פירסם לשון הרע יחויב לפרסם את נוסח התגובה המלאה- או התגובות המלאות – ללא קיצור. זאת ועוד, אם נקבע כי לא ניתנה לנפגע אפשרות נאותה להגיב באופן הזה, רשאי בית המשפט לפסוק פיצוי, ללא הוכחת נזק, בסכום הדמיוני של מיליון שקלים וחצי.

נו שוין, יפטיר אולי האזרח שאינו עיתונאי, זהו עניין פנימי של העיתונאים: שיתמקחו אודותיו עם המחוקק. קול הצעקה שהם מקימים הוא עניינם וממילא, אם ברצונם להימנע מפשיטת הרגל שיביא איתו משפט דיבה על פי החוק החדש, שיזהרו בדבריהם.

גישה זו, שנראה שהיא רווחת כמעט כתמונת ראי לתנופת התגובה של אנשי מקצוע העיתונות- מחמיצה את מהותו ולשונו של החוק. ודוק: על המוקד לא נמצא חופש העיתונות אלא חופש הביטוי. בזמנים הדיגיטליים שלנו, כל אזרח הוא בבחינת עיתונאי, והכלים הדורסניים שמעמיד החוק לרשות מי שמעוניין לחסום את הדיבור אודותיו, בדמות כפיית נהלי תגובה בלתי אפשריים וסכומי פיצוי כבירים, יוכלו מעתה להיות מופנים כלפי כל בעל אתר עצמאי, טוקבקיסט או אפילו מי שמשיח לפי תומו כל עוד אינו מדבר לעצמו בלבד.

גם מי שהחרדה לחירותה של החברה האזרחית בישראל אינה מדירה שינה מעיניו, ראוי שישית ליבו ליוזמות-מזימות המחוקק תחת הכותרת התמימה של 'איסורי לשון הרע'. הלשון המדוברת יכולה להיות לשון להיטיב, ויכולה להיות גם הלשון שלך.

פורסם 22.11.11

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: