גנבו לנשים את המהפכה

עו"ד אירית רוזנבלום, מייסדת ומנכ"ל ארגון 'משפחה חדשה'

מאז פברואר האחרון העולם עוקב בדריכות אחרי המהפכה במצרים. היום, רגע לפני הבחירות וסיום שלטון ממשלת המעבר, ניתן להניח כי למרות הדומיננטיות היחסית של הקול הנשי בימי המהפכה הראשונים- המגמה מתהפכת. הנשים, שנתנו את הרוח הגבית למהפכה שזכתה להיקרא 'האביב הערבי', הורדו והודרו לעת עתה מלוח המשחק.

עם יציאת ההמונים לכיכר תחריר, בשבועות הספורים שקדמו לנפילתו של מובראק, הגיעו דיווחים על נוכחות נשית בקהל המפגינים בשיעור של עשרים עד ארבעים אחוזים. נתון כה מרשים עד שנדמה כי הוא-הוא המהפכה עצמה. התקבל הרושם שהקול הנשי, הפמיניסטי, השיוויוני – פורץ החוצה לכיכר ובוקע מגרונות העם כולו. בעיניים המערביות ואולי הנאיביות משהו, הפרשנות הזו הייתה חלק מהערכים ה'טובים'. אלא שהיא התעלמה מהיסטוריה ארוכה של תרבות פוליטית שמרנית, נטייה דתית איסלאמית והעדפה להנהגה גברית קלאסית. תופעות אלו מסתערות על הכיכר בדיוק עכשיו, ברגע האמת.

במהפכות כמו במהפכות, נוצר ואקום שלטוני ואידאולוגי אותו השחקנים החדשים והוותיקים רצים וממהרים למלא. עם כלכלה מתפוררת, שיעורי עוני עצומים ואבטלה של כחמישים אחוז, רוב העם יחפש מוקד כוח, כזה שישליט סדר חדש ויטה את הכף לטובת העם.

על לוח המשחק החדש מוצבים שני כוחות: האיסלמיסטי-דתי, מול הצבאי-חילוני. והנשים, איה הן? ובכן, הנשים מחוץ למשחק. השתמשו בהן וזרקו. הן חילצו את הפקק ונשלחו הביתה.  כוחות משמעותיים פועלים עתה בכיכר תחריר על מנת לדכא באלימות את הקול הנשי שנשמע בתחילת המהפכה.

הגורמים הליברלים ובתוכם הנשים שהניעו את המהפכה, נותרו ללא מבנה ארגוני מול כוחות מאורגנים היטב. גדודי צבא מצרים וגדודי האיסלאם פועלים בקודים זהים ככל שמדובר בנשים. נשים הן הקבוצה הגדולה ביותר שהדרה כזאת חלה עליה, והן כאמור גם קבוצה שההדרה שלה חיונית לגיבוש הזהות של חברי הקבוצות השולטות.

עוד טרם ניצחונם בבחירות וקבלת השליטה במדינה, משליטים הארגונים האיסלאמיים סדר בכיכר תחריר. ב-25 בנובמבר קרא ארגון 'עיתונאים ללא גבולות' לעיתונאיות להימנע מלהגיע לאזור הכיכר, עקב מספר אירועי תקיפה אלימים ומעצרים אלימים לא פחות. מפגינות מן השורה נעצרו, נחקרו והושפלו בשבועות האחרונים ודחיקתן של הנשים הרחק מן הזירה, בכוח, היא תופעה גלויה וברורה. המעמד המרכזי של האלימות בהבחנה החברתית בין נשיות לגבריות, פועל כשלעצמו לנורמליזציה של האלימות, להצבתה כתופעה בלתי נמנעת, טבעית, שגרתית.

במבט קצר לאחור לימי ראשית המהפכה נדמה שגיוס מוצלח של הנשים במהפכה הזו, נועד דווקא לשימור הסדר הקיים, למרות ההדרה השיטתית שלהן מתוך מוקדי הכוח, הן שימשו עד כה וגם עתה את הכוחות הגבריים השולטים בכל תחומי החיים במצרים כדי להניע את המהלכים. לא ניתן לממש פוטנציאל אמיתי של מדינה, כאשר חצי מהאוכלוסיה לא יכול לממש את הפוטנציאל שלו עצמו. האופק לשינוי בקול הנשי במצרים אינו נראה אופטימי.

פורסם 28.11.11

פרלמנט יהודי באירופה- פארסה מיותרת

יצחק מאיר, בעבר איש משרד החוץ. בתפקידו האחרון כיהן כשגריר ישראל בשוויץ

לאנטישמיות אין הגיון שאפשר להגן עליו. אחד סולד מהיהודים מפני שהם מפוזרים ומפורדים, אחר- מפני שהם נוטים להתרכז בעיר אחת או בשכונה אחת ומפני שהם אגודה מלוכדת; זה מגנה אותם מפני שדתיהם שונות מכל עם וזה אינו יכול לסלוח על כך שהדת היהודית היא אבן פינה תיאוקרטית. גם בלבושה המודרני, האנטישמיות באה חשבון עם מדינת ישראל מפני שהיא רואה עצמה כמדינת הלאום של העם היהודי, ואחרים מאמינים באמונה שלמה כי זו אסטרטגיה להפצת האידיאולוגיה היהודית בעולם.

בעולם חיים למעלה משבעה מיליארד אנשים ונשים, מתוכם כשלושה עשר מיליון יהודים. מדוע הרבה כל כך מפחדים מכה מעט? 1.7% מאוכלוסיית ארצות הברית הם יהודים. באירופה כולה, על כחמישים מדינותיה מוולדיבוסטוק עד גיברלטר חיים 2,320,000 יהודים. ה'מפוזר ומפורד' היהודי, שאיים בזמנו איום על הממלכה הפרסית, עודנו סיבה לדאגה קיומית ממדרגה ראשונה דווקא של עם ישראל.

הקהילות היהודיות המפוזרות למדו להשחיז כלי נשק שונים ומגוונים כדי לעמוד במערכה על רציפות הקיום היהודי בגלויות. הבית היהודי, מבצר היהודיות בעולם, לא יכול היה תמיד לעמוד לבדו בפני המצור. הנשק היותר יעיל היה הקמת ארגונים שקיבלו על עצמם לייצג ולהגן על האינטרסים הקהילתיים. הארגונים היו לוקאליים ונדברו עם השלטונות, עם מוקדי כח חברתיים, תרבותיים ודתיים במדינותיהם ונשאו ונתנו על מימוש זכויותיהם, על ביטחונם הפיזי ועל זהותם הייחודית. בעידן המודרני התאגדו הארגונים גם במישור הרחב יותר: האירופאי, הצפון אמריקאי, העולמי- אולם הבסיס נשאר אותו בסיס. הם לא ייצגו את העם היהודי, הם הגנו על צרכיו.

תמיד היו- ותמיד יהיו- עסקנים, אישים, הוגי דעות ואפילו מנהיגי עדה, שלא היו מרוצים מטיבה של מערכת ייצוג האינטרסים. הם רצו פרלמנט, גוף נבחר שייצג את היהדות, שידבר בשמה, שיהווה מעין הוכחה מדינית כי יש מידה של סוברניות אזרחית-יהודית המתלווה לסוברניות של המדינה הדמוקרטית בה הוא אזרח. אפילו בישראל היו שסברו כי ליד הכנסת צריך לקום פרלמנט של העם היהודי, אולם הרעיון הבוסרי הזה מעולם לא קרם עור וגידים.

עכשיו קם ארגון בשם 'האיחוד היהודי האירופאי' (EJU), ועורך בחירות כבר בחדש דצמבר זה לכינוס פרלמנט בן 120 חברים. הוא לא יהיה פרלמנט שיפקח על הרשות המבצעת, כי אין ממשלה יהודית באירופה; הוא לא יצטרף לרשות השופטת- כי הוא עצמו לא מעלה על הדעת שיהיה רשות מחוקקת; הוא לא יהיה ייצוגי- כי אין רשימת בוחרים יהודית באירופה. אין כלום. מה יש? יש תמיהה וגיחוך, אבל יותר מזה: ערעור על מסד ארגונים יהודיים מייצגים ומאוזרחים הפועלים מזה דורות להגן כחוק על האזרחים היהודים של אותן מדינות.

מדינת ישראל נתונה היום במערכה על הכרה בה כמדינת הלאום של העם היהודי. הפרלמנט שלה הוא הפרלמנט היחיד העונה על הקריטריונים של פרלמנט לאומי. הוא נושא ברמה את הקול היהודי הלוחם בהשכחת השואה ונאבק על זכות הקיום של יהודי באשר הוא שם. היוזמה הדילטנטית של יצירת פרלמנט יש מאין היא הזייה מופרכת  שלא תיתן ולא כלום, אבל יכולה לגרוע. היא יכולה לפגוע בסמכות המוסרית של הנציגויות המסורתיות הפעילות באירופה ולחזק את הגורמים העויינים את ישראל שטוענים כי העם היהודי הוא  רק דת ולא לאום. הפארסה הזאת הייתה מצחיקה, אילו לא הייתה שלנו.

פורסם 28.11.11