כן לשלום – מבית

דוד מרחב

ישראל שסועה היום יותר מבעבר. הפולמוס התוך-ישראלי החריף על יחסי השמאל והימין הציף אל פני השטח את הקרע העמוק השורר אצלנו בין חלקים שונים בחברה. פרשת בנק לאומי ו'אם תרצו', המאבק סביב חוק גרוניס, המערכה על עתיד ערוץ 10, סוגיית המימון הזר לעמותות השמאל וההתנגשות בין המתנחלים לבין המדינה על פינוי המאחזים – כל אלה הגיעו לשיא בהתפרעות נוער הגבעות, הפגיעה בצה"ל והניסיון להצית מלחמת דת בעניין הפגיעה במסגדים ושאלת גשר המוגרבים.

כדי לדון ברצינות במצבה של החברה, ראוי להבין את המתרחש בה מפרספקטיבה היסטורית שאינה טובעת בנחשול האקטואליה. החל מהתקופה של הסכמי אוסלו בערך, מתנהלת פה מלחמת אזרחים שקטה. זו הגיעה לשיא ברצח רבין, לאחר שממשלת העבודה-מר"צ פעלה לניטרול האופוזיציה, להשתקתה בתקשורת, לחיסולה הפרלמנטארי באמצעות קניית שני עריקים מ'צומת' ולדה-לגיטימציה שיטתית של הימין, בין השאר על-ידי שימוש פסול בשב"כ. בין 1996 ל-1999, רשמה מלחמת האזרחים הזאת גל נוסף שהתבטא בהכפשה מסיבית ובלתי-פוסקת של נתניהו על מנת להפילו. זה הצליח.

בתקופת שלטונו של אהוד ברק ועם פרוץ אינתיפאדת אל-אקצה, נרשמה רגיעה מסוימת, כשניכרה התלכדות חוצת-מחנות סביב התובנה שהפלשתינים רוצים בהשמדת ישראל. מבצע 'חומת מגן' במחצית 2002 החזיר את מלחמת האזרחים לשלב נוסף, כאשר השמאל הרדיקלי ניסה להתנקש בקונצנזוס הישראלי עם האשמות על פשעי מלחמה. מ-2002, אנו עדים לגלים נוספים: ההתנתקות ופילוג הליכוד, הרפורמות של פרידמן, התעמולה האנטי-ישראלית בכל הנוגע למבצע 'עופרת יצוקה', הדה-לגיטימציה לממשלת נתניהו לאחר כישלון קדימה בבחירות האחרונות, משט הטרור לעזה וההתייחסות הצינית לציבור המתיישבים. בכל גל, השמאל והימין נאבקים עד לנקודת התשה שבסופה שורר שקט.

הביטוי המוחשי האחרון למלחמה השקטה היה בניסיון להמריד את אזרחי ישראל באמצעות מחאה חברתית שמאחוריה עמדו ארגוני שמאל הממומנים מכספים זרים. הימין הגיב תגובה מרוכזת, שהתבטאה בשורת הצעות חוק ששיקפה את ההבדל בין הימין הישן, השמרני-קלאסי, לבין הימין החדש, הניאו-שמרני.

הצעות החוק, שחלקן בעייתיות, הציבו על סדר היום את האמירה החדה והברורה של השמרנות החדשה: אם בשמאל משנים את כללי המשחק באמצעות המרדה במימון זר ושימוש בלתי-מידתי ברשות השופטת, הרי שגם לימין יש כוח לייצר כללי משחק חדשים.

הבעיה המהותית במלחמת האזרחים השקטה הזאת היא הנזק שנגרם לישראל כלפי חוץ. הימין יכול לנצח במערכה ולהעביר בכנסת את כל יוזמות החקיקה, אולם יש למטבע עוד צד: חיזוק מהותי לשמאל.

יש לא מעט כוחות בשמאל המתון שמעוניינים להפסיק את ההתנגשות עם הימין. מלחמת האזרחים חייבת לחזור לפסים של דיון ציבורי בריא שעיקרו כיבוד הריבון, הפנמת מהות הכרעת הרוב בדמוקרטיה ויצירת אקלים סובלני שמכיל את המיעוטים.

הגיעה השעה להתחיל בדיון ציבורי ברור שעיקרו קביעת כללים לדיון ולפעילות פוליטית בישראל. ניתן להגיע למסגרת כללית של אמנה חברתית הקובעת כיצד ראוי לנהל שיח, אמנה שתבסס תרבות פוליטית חדשה בארץ.

פורסם 19.12.11

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: