חמש הבררות של אסד

אלחנן מילר, עיתונאי העוסק בנושא העולם הערבי ועורך באתר המרשתת "אפשר לחשוב"

העולם הערבי חוגג בימים אלה שנה לפרוץ ההתקוממות העממית בתוניסיה שפשתה עד מהרה ברחבי המזרח התיכון וזכתה לכינוי 'האביב הערבי'. זהו זמן טוב לסיכום ביניים. ארבעה דיקטטורים ששלטו שנים רבות במדינותיהם הופלו ואחד עדיין מתנדנד, כבר תשעה חודשים, למרות מחיר דמים כבד של למעלה מ-6,000 הרוגים. מהן הברירות הניצבות בפני בשאר אל-אסד אם ברצונו להפסיק את האלימות ולפרוש?

הוא יכול ללכת בדרכו של זין אלעאבדין בן עלי, נשיא תוניסיה: לעלות על מטוס ולחמוק למדינה שתסכים לארח אותו. אך איזו מדינה תהין לארח את אסד? סעודיה, מקום מפלט ותיק לדיקטטורים נמלטים היא אויבת מרה של סוריה, בעלת בריתה של איראן. האם איראן תסכים לקלוט את אסד?

ייתכן שאסד יבחר לעשות מעשה מובארכ, להישאר במולדתו ולנסות להוכיח את חפותו. הלא רק לפני שבועיים טען אסד בתוקף כי לא נתן הוראה לירות במפגינים. אבל סוריה אינה מצרים ואין משטר צבאי שיסדיר את החילופין. ברור לאסד כי בית משפט סורי לא יוכל להימנע מגזר דין מוות לשליט שאחראי להרג של אזרחים כה רבים.

בפני אסד עומד גם המודל של סדאם חוסיין ומעמר קד'אפי: לברוח מכס השלטון ולהתחבא בתוך המדינה. ספק אם לרופא העיניים רך הדיבור מדמשק יש את מבנה האישיות המתאים לכך. נראה שאסד עדיין זוכה לתמיכה בקרב בני המיעוט העלאווי במדינה, אך האם הללו יוכלו להגן עליו מפני הרוב המוסלמי שישלוט בסוריה? סופם של סדאם ושל קד'אפי ידוע.

לבסוף, ישנה אפשרות רביעית, בה בחר ללכת נשיא תימן עלי עבדאללה צאלח. לאחר חודשים רבים של התבצרות, הקזת דם אזרחים ופציעה קשה, החליט צאלח לחתום על מסמך היוזמה של מדינות המפרץ ולפנות את כס השלטון לסגנו, עבד רבו מנסור אל-האדי. לאחרונה הכריז צאלח כי בכוונתו לעזוב לארה"ב לזמן בלתי מוגבל. זו יכולה להיות האפשרות העדיפה עבור הנשיא הסורי, אולם נראה שאינה רלוונטית לאסד: ראשית, אין ארגון שיציע לאסד עסקה דומה. שנית, אין בסוריה גוף אופוזיציה מסודר שיוכל לרשת את השלטון מהנשיא.

ישנה אפשרות חמישית והיא שאסד יישאר בשלטון וימשיך לטבוח בבני עמו. למגינת לבם של הסורים, נראה שזו האפשרות הסבירה ביותר בטווח הזמן הנראה לעין. למרות דיווחים על עריקה מסיבית של חיילים מצבא סוריה, אסד ממשיך להפגין ביטחון עצמי. בעודו מארח את וולטרס בדמשק, הוא מכתר את העיר חומס ומפגיז את תושביה. מועצת הבטחון של האו"ם לא מצליחה לגנות את המשטר בשל התנגדותן של רוסיה וסין; נאט"ו מצהירה במפורש כי לא תתקוף בסוריה כפי שתקפה בלוב; טורקיה נראית עסוקה יותר בצרפת מאשר בשכנתה הדרומית.

דומה שמרחץ הדמים בסוריה ימשיך. מארצות הברית, שבדיוק קיפלה את הדגל בעיראק, אפשר לשכוח לעת עתה. זהו גורלה של מדינה חסרת משאבי טבע ובעלת חשיבות אסטרטגית זניחה: אף מנהיג לא רוצה לשלוח את חייליו ליהרג בשבילה.

פורסם 4.1.12

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: