'העבודה' – לא ביתם של אנשי 'שלום עכשיו'

מתי דוד הוא חבר לשכת מפלגת העבודה

בתחילת דרכה, היתה תנועת 'שלום עכשיו' תנועת שלום לגיטימית המורכבת מקבוצת אנשי איכות. בהמשך, הפכה בפועל לסיירת מלשינים של השמאל הקיצוני במימון כספים זרים ועלומים, המגיעים מקרנות ומדינות שעוינות את ממשלות ישראל בכל הקשור לסכסוך הישראלי-פלשתיני.

תנועת 'שלום עכשיו' היא חוד החנית האחרון שנותר לפליטה לשמאל המדיני שהתרסק בקלפי, בדעת הקהל וגם בתקשורת, למרות שרבים מקרב העיתונאים מזדהים איתה ותומכים בה.

חלק מאנשי 'שלום עכשיו' שייכים, מנטאלית, לשמאל הנאיבי והדוגמטי שסובל מקיבעון מחשבתי ורגשי. הם לא מפסיקים ללעוג לפטריוטיזם, אותו הם מכנים 'מפלטו של הנבל', הם בזים לקונסנזוס הלאומי, שנראה להם מזויף, הם מתנגדים ללאומיות, שעבורם היא שם נרדף לפאשיזם, הם מבקרים ושונאים את הגנרלים ואנשי הביטחון ותוקפים את צה"ל, 'צבא הכיבוש'.

'שלום עכשיו' רואה עצמה כחזית ייצוגית של השמאל המדיני, שעדיין לא השלימה עם עובדת התרסקותה וכישלונה האלקטורלי, מאז שאהוד ברק חשף את פרצופו האמיתי של ערפאת בוועידת קמפ-דיויד.

תנועה זו, שכבשה את הכותרות במהלך השנים בזכות מימון חיצוני נדיב ותקשורת מקומית וחיצונית תומכת ואוהדת, ממשיכה להטיף לחזיונות ולאשליות על 'מזרח תיכון חדש', שיתחיל בפינוי כל ההתנחלויות. הם לא מבינים ששום ממשלה בישראל, בימין ובשמאל, לא תוכל גם אם תרצה, לפנות 300 אלף מתנחלים, 'בנחישות וברגישות' כמו בגוש קטיף.

מותג התנועה, שהיה פופולארי מאוד בתקשורת (אך לא בציבור), הפך לשם נרדף למאבק בלתי מתפשר למען הצדק והסבל הפלשתיני, תמיכה כמעט אוטומטית בערפאת ואבו מאזן והתנגדות אידיאולוגית מתמדת  לקונצנזוס ולפטריוטיזם ישראלי ולאומי הכרחי.

חלק מהפעילים הקיצונים, הפגינו לא פעם את סלידתם ממושגים של לאומיות ובכך הדירו את עצמם מדעת הקהל. התוצאה הייתה ש'המחנה הלאומי' הפך לנכס של הימין ו'מחנה השלום' הפך לנכס השמאל. בדיקה לעומק תוכיח שגם בימין הלאומי יש גם אנשי מחנה השלום, כשם שבשמאל ישנם אנשי המחנה הלאומי הפטריוטי.

'שלום עכשיו' גרמו את כישלונם בכך שבכל צומת אירועים ביטחוני ומדיני התייצבו בהפגנות ובתקשורת לטובת הצד הפלשתיני, תוך האשמת הצד הישראלי. השמאל הדוגמטי ניתק את עצמו מהרגש הלאומי הבריא, האנושי, הנורמטיבי, היהודי-ישראלי, כביכול אך ורק למען השלום.

רגש מחבר אנשים בעוצמה גדולה יותר מזהות אידיאולוגית תיאורטית. לרגש הזה קוראים פטריוטיזם והזדהות לאומית. אלה גוברים, בעיקר בזמני מבחן של סכנות ביטחוניות וקיומיות ומשותפים לשמאל ולימין המרכזיים במדינת ישראל.

תנועת 'שלום עכשיו' איבדה את כוחה והשפעתה, למרות שפעיליה עדיין פזורים במר"צ, בעבודה ובכמה מפלגות ערביות. הגיע הזמן שתומכיה יקימו מפלגה ויתמודדו בבחירות בקלפי, ולא ימשיכו בפעילות 'מבפנים' במפלגת 'העבודה'.

פורסם 8.1.12

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: