אנחנו במסך עשן

נחום אבניאל

פרקליטות מחוז ירושלים הגישה לבית המשפט המחוזי כתב אישום נגד חמישה מתיישבים, שלכאורה ניהלו רשת מידע למניעת פינויי מאחזים. בניגוד לכוונתה המקורית, שינתה הפרקליטות את סעיפי האישום, והשמיטה את הסעיף המרכזי באשמת ריגול. המתיישבים, בני 19-36 הואשמו 'רק' באיסוף מידע בעל ערך צבאי על תנועת כוחות צה"ל, התפרעות, הפרעה לעובד ציבור ועוד.

בין המסמכים שהציגה התביעה היתה 'תוכנית להגנת מאחזים', בה נאמר: "לא לחכות ליום פקודה, לא רק בהפגנות מראש. אלא גם בהקדמת החיכוך בפועל… חותרים לניצחון, כלומר, להביא למצב שבו השלטון אינו מסוגל להעביר פינוי מאחזים".

על כך אמרו חכמינו: "הכה יוסי את יוסי". צה"ל, הגוף שנועד להגן על אזרחי ישראל מפני מתקפות, מכה, בפקודת שר הביטחון ובידיעת ראש הממשלה, במתיישבים. מנגד, המתיישבים, מי שרואים עצמם כנושאי דגל הציונות המעשית, מאגפים את צה"ל ומנצלים את עורפו החשוף כדי לסכל את פקודותיו.

במצב המדיני העדין במזרח התיכון כעת, לא ניתן לסמוך על הרשות הפלשתינית המעורערת כי תשמור על האינטרסים הביטחוניים של ישראל אם זו תיסוג לקווי 67. בנוסף, אין ממשלה שמסוגלת להסיג 300,000 אנשים שגרים מעבר לקו הירוק ולשמור על יציבות השלטון ועל לכידות החברה. ממשלת ישראל לא מראה כי היא מעוניינת במשא ומתן עם הפת"ח, שכרת ברית עם ארגון הטרור חמאס, שממשיך בירי רקטות לעבר יישובי הדרום.

אם כן, ההתכתשות של צה"ל עם המתיישבים אינה קדימון לעקירה עתידית, מכיוון שזו כלל אינה נראית באופק.

מאידך, ההקפאה בפועל ברחבי יהודה ושומרון – נמשכת. לבד ממאות בודדות של יחידות דיור בגושי התיישבות, ממשלת ישראל מעדיפה שלא להרגיז את הפריץ. אם המחיר הוא מצוקת דיור ביהודה ושומרון –זהו מחיר שהיא מוכנה לסבול.

המאבק על המאחזים, אם כן, משמש בידי שר הביטחון ככלי יעיל, כמו זה ששימש את קודמו בשנים שעברו, בנימין בן אליעזר. פינוי מאחז הוא דרך טובה להציג לעולם שישראל שומרת על סטטוס קוו בעניין ההתיישבות ביהודה ושומרון. ראש הממשלה נתניהו, נותן ההוראות והאחראי על כל תזוזה בשטח, מעוניין לשמר את המצב הקיים – קפוא, קפוא, קפוא.

כל מה שניתן לומר על 'פרשת המרגלים' החדשה והמסעירה (שכבר נדחקה לשוליים בשל פרשה מסעירה עוד יותר, כניסתו של יאיר לפיד לפוליטיקה) הוא שהמתנחלים, שוב, משמשים כלי בידי השלטון, מסך עשן כדי לטשטש את חוסר יכולתו למשול, חוסר יכולתו להחליט.

מי ששוגה באשליות כי 'במקום שבו תחרוש המחרשה היהודית את התלם האחרון שם יעבור גבולנו' ועל כך מבסס את כל מאבקו – אינו מבין כי עבור השלטון אינו אלא פיון משחק. בחכמתו להרע שר הביטחון צד שתי ציפורים במכה: גם מראה לעולם כי הוא נאבק במתנחלים וגם מקדם מצג שווא לפיו המתנחלים מכים בצה"ל.

המאבק האמיתי לא ייעשה בריגול אחר כוחות צה"ל, שהם רק זרוע עיוורת וחסרת מצפון של השלטון, אלא במישור הפוליטי, בדרישה מראש הממשלה להכריע כי גורל ההתיישבות ביש"ע אינו תלוי בדעת הקהל העולמית, אלא ברצונו של עם ישראל – לשבט או לחסד.

פורסם 9.1.12

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: