סוף עידן התמימות

איתמר בן גביר, עוזרו הפרלמנטרי של ח"כ מיכאל בן ארי (האיחוד הלאומי)

בראשית המחאה נגד תוכנית הגירוש מגוש קטיף נעצרו כשלושים בנות צעירות, מאלו המכונות 'נוער הגבעות' בכניסה לירושלים, בגין חסימת כביש. פניתי לאחד מעסקני הימין החוץ-פרלמנטרי וביקשתי שיוציא הודעת גינוי נגד המעצר. הלה התנגד וביקש לתרץ התנגדות זאת בכך שמדובר בנערות "שמן הסתם התפרעו ותקפו שוטרים. לא יכול להיות שעוצרים אנשים על חסימת כביש בלבד", אמר אותו גורם.

עברו-חלפו להם חודשים בודדים והמציאות המרה טפחה על פניו של העסקן. התברר כי מעצר נערות הגבעות בכניסה לירושלים היה קדימון לציד מכשפות כללי נגד פעילי ימין. מאות נערים ונערות מצאו עצמם מובלים לבתי המעצר תחת האשמות מגוחכות והוגשו כתבי אישום שלא היו מביישים את רוסיה הסובייטית. בית המשפט העליון גיבה את המדיניות הקלוקלת בהחלטות שנחשבות היום – גם בקרב משפטנים בכירים – כליקוי מאורות.

באירועי גירוש גוש קטיף נזכרתי כאשר קראתי את כתב האישום שהוגש נגד חמשת פעילי הימין בגין הקמת 'חמ"ל מאחזים' שנועד לארגן הפגנות ומחאות נגד גירוש יהודים מביתם. ראוי שכתב האישום הזה יטריד לא רק את הקצה הימני של המפה הפוליטית, אלא את כל ארגוני הימין החוץ-פרלמנטרי, מוועדי המתיישבים ועד מועצת יש"ע ובעצם כל אדם שוחר דמוקרטיה במדינת ישראל.

כתב האישום הופך במחי-יד את מי שקורא להפגנה נגד הריסת ביתו – לעבריין; משמעות כתב האישום הזה היא שלא ניתן להתארגן על מנת לעצור הרס של בתים; כתב האישום הזה הוא סכנה לדמוקרטיה.

יתרה מזאת: בפרקליטות, בבתי המשפט ובתקשורת, יושבים אנשים שחלקם הגדול מגלה עיוורון כלפי הפרות חוק של מגזרים שונים ומגוונים בחברה הישראלית. כאשר הבדואים בונים חמישים אלף בתים לא חוקיים – איש לא מניד עפעף. כאשר בבלעין ונעלין מתפרעים – איש לא מגיש כתבי אישום ומבצע מעצרים. כאשר נשות ווטש מדווחות על תנועת צה"ל ביהודה ושומרון – איש לא טוען כי מדובר בעבירות מתחום הריגול. אולם כלפי אנשי ימין מותר לעשות הכול: לשנות את החוק ולהפוך את המדיניות במאה שמונים מעלות.

להתנהלות זאת יש השלכות קשות במיוחד נוכח השתיקה שמגלים גורמים שונים בימין. בסוף תקופת הגירוש מגוש קטיף שמענו ארגונים ודמויות שהתעוררו נוכח העוול שנעשה וביקשו למחות על הרדיפה וההתנכלות. אלא שאז היה זה מאוחר מדי ומכונת ההרס כבר עלתה על חבלי ארץ מולדת.

מי שלא צועק וזועק היום, שלא יתפלא למצוא עצמו יום אחד יחד עם אותו ספסל עם נערי הגבעות ולא יתפלא לגלות את הבית שלו נהרס. חלוצי הגבעות שומרים על כולנו. מצפה אביחי נותנת טווח ביטחון והגנה לקריית ארבע. מצפה יצהר – לאריאל, רמת מגרון לעפרה, שילה ועלי. הגיע הזמן שכולנו נפנים את המציאות הזו, כי כאשר תישמע הזעקה, יכול להיות שזה יהיה מאוחר מדי.

פורסם 9.1.12