חוק הצינון – ארכיטקטורה של פוליטיקה קטנה

יצחק מאיר, בעבר איש משרד החוץ. בתפקידו האחרון כיהן כשגריר ישראל בשוויץ

הארכיטקטים של הפוליטיקה הישראלית הקטנה רוכנים על שולחנות התכנון ומשרטטים מחסומים, לשמחת ליבם של חברי כנסת מכהנים המסתובבים במשכן מוכי-פחד. פושטי מדים צרים מבחוץ על בית הנבחרים ומאיימים להשליך ח"כים ושרים אל סמטאות השכחה של ה'לשעבר'ים.

אי אפשר לסמוך על הבוחר, גם לא על הדמוקרטיה קלת הדעת, שנוחה יותר מבני תשחורת ליפול חלל לפני פתיינים מאומנים. קסמו של קצין במדים הוא בעל עוצמה מוכחת. טייקונים שוכרים את שירותיהם ומכפילים את שכרם על פני שכר בני תמותה רגילים. עוד בטרם יגלו לבוחר המכושף מה תכניותיהם, הם כבר מצויים בדרך עוקפת אידיאולוגיות והשקפות עולם. נטיות ימניות או שמאליות אינן מעלות או מורידות לזירת המחוקקים והמושלים.

הפוביה מפני פושטי המדים היא 'פוביה למתחילים' בהשוואה לפוביה מפני עיתונאים כוכבי-מרקע. לטלוויזיה יש יותר עוצמות מאשר לגדודים ולחטיבות. לשום עלה על הכתף אין כוח מאגי שמקביל לכוחו של הטאלנט.

חברי הכנסת המכהנים, הם ושריהם, שעוגבים יום-יום על כל מצלמה ועל כל מיקרופון, משוכנעים כי התקשורת יכולה להחיות מתים ולהמית חיים. העצה היחידה היכולה למנוע מאחד מכוהניה ולווייה לכבוש מקום בכנסת היא הקמת מחסום צינון בדרך אל הקלפי.

צינון! כפור עמוק שאפילו לפיד בוער לא יוכל להפשירו. הראציונל הוא שלטאלנט הטלוויזיוני יש עדיפות בלתי הוגנת על פני מבקשי קולו של האזרח. הבוחר אולף להעריץ את הכוכב ויצביע עבורו בכל מחיר.

לעשירים שמבקשים להיבחר אין עדיפות על פני עניים. לאקדמאי דגול אין עדיפות. לסופר נודע אין עדיפות. לעורכי דין המככבים על המסך ללא הרף אין עדיפות. לרבנים המנהיגים קהילות אין עדיפות. אבל לקצינים ולעיתונאים – כנראה יש, כי רק הם זקוקים לחוק מיוחד משלהם.

האגדה כי גנרלים ויקירי תקשורת הם מועמדים לוהטים מעידה על זלזול באמת הפשוטה כי חייל הוא משרת הציבור גם כשהוא גנרל ועיתונאי הוא שליח הציבור גם כשהוא מהווה 'עוגן' של תכנית טלוויזיונית. הבוחר אינו דחליל סומא בארובה שהולך שבי אחר מדים ואחר רייטינג.

מותר לנבחרי הציבור לסמוך על האינטליגנציה של הציבור וטוב אם יזכרו כי אם הוא טוען שנבחר על ידי ציבור שאי אפשר לסמוך על כושר השיפוט שלו, הוא דומה כמי שמודה שאין לו מנדט לדבוק בכיסאו.

הפוליטיקה הישראלית זקוקה הייתה תמיד – והיום על אחת כמה וכמה – לגיבורים החיים עדיין תחת הרושם של שיר הפלמ"ח "כל בחור וטוב לנשק, בחורה על המשמר". מי שיכול, יתייצב לפני אדון וגברת בוחר. אם הוא טוב – ייבחר. אם היא ראויה – תיבחר. סגולותיה הן עדיפותה.

והצינון מה יהיה עליו? הטאלנט התורן התחכם לו, והחשיך על עצמו את המסך. מה יעשו עתה הארכיטקטים של הפוליטיקה? יציעו לח"כים המאוימים לחוקק חוק המתאים ככפפה ליד לחסימת העיתונאי הסורר? לא יפה. אבל אולי, אין לדעת.

פורסם 10.1.12

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: