מול זילות השואה

ד"ר אורי אדלמן, מרצה לחינוך וניצול שואה

עולמה של אמי הישישה נשלט עתה על ידי מחלות שכחה חשוכות מרפא, ברם, עד עצם היום הזה, בהיותי שבע ימים בעצמי, אני חש את חומה המחייה כל אימת שאני אוחז בידה. זה אותו להט לב שחילץ אותי לא אחת מגיא ההריגה הנאצי.

הגעתי לגיהינום כתינוק בן שבעה חודשים ועזבתיו בגיל חמש. פעם שלחו את אמי לשרת אירוע שהתרחש בלשכתו של קצין גרמני. הוא ערך מסיבה לחבריו וציווה עליה לאפות לחמניות טריות. בהוציאה אותן מהתנור, הבינה אמי שהזדמנות כזאת אולי לא תשוב, החליטה לשים את נפשה בכפה ולגנוב לחמניות אחדות עבורי. היה ברור שגילוין יעלה לה בחייה וכיסים לא נמצאו בבלואי הסחבות שלבשה. ללא היסוס החביאה אותן בבית החזה.

הן בערו כגחלי אש על עורה כי היו עדיין לוהטות מהתנור. היא חשה כאילו צולים אותה בלהבות של גיהינום, אך לא ויתרה. כששבה מנשף הלילה כחיה מושפלת כל עוד נשמה באפה, מאפה הבצק בחיקה ספוג בדמעות עיניה, הביאה את פת השחרית החמה לאפרוחה כדי להצילו ממוות. עור חזהּ דמה לצלי שיצא זה עתה מהכבשן. בשרה היה צרוב וחרוך.  ימים רבים סבלה  מהכוויות אך לא התחרטה לרגע על מעשיה. "עיניו הזוהרות של התינוק והתודה שקרנה מהן כשפירורים אחדים מהלחמנייה באו אל פיו", כך סיפרה, "עלו על כל הייסורים והשכיחו את הכאבים".

במקרה אחר, התחבאנו יחד עם קבוצה של יהודים מפני הקלגסים הנאצים. אנוכי, תינוק חסר ישע ומודעות, השמעתי קולות בכי שיכלו להסגירנו בידי מבקשי נפשנו. הנמלטים דרשו מאמי לחנוק אותי, אחרת יקפחו כולם את חייהם באשמתי. משסירבה, ניסו להוציאני בכוח מידיה.

היא התגוננה כנמרה ולא ויתרה. הצמידה אותי לחיקה תוך כדי סתימת פי בהפסקות  קצרות ומדודות כדי שלא איחנק. השתרר שקט וכולם  האמינו שהיא מילאה את בקשתם ובא קצי. אחרי שנים פגשתי גברת מאותה קבוצה, שחשבה כי איני בין החיים.

בתום שיחה ממושכת, כשמסרתי לה את כל הסימנים האפשריים מאותו אירוע – כפי שנמסרו לי פעמים אינספור מפי אמי – אחזה בכנף בגדי ובקשה מחילה, שכן היא הייתה זאת שניסתה להוציא בכוח תינוק מזרועותיה של אֵם.

על אף הזמן הרב שחלף, כשהרהרתי על אמי וראיתי בעיני רוחי את האומללה שמנסים להוציא בכוח את תינוקה מידיה כדי להמיתו, הייתי זקוק לכוחות נפש לא מעטים על מנת למחול. לאמי לא סיפרתי מעולם על הפגישה. לא רציתי להחזירה לאווירה האיומה של אותו מקרה.

לאחרונה אנו חווים מעשים ציניים, מקוממים ומכוערים של זילות השואה על ידי שימוש בסמליה והשוואת התרחשויות בלתי נתפסות על הדעת מאותה עת, לשם קידום אינטרסים סקטוריאליים צרים.

אלה שעושים זאת, מוטב שיקראו וירחיבו את ידיעותיהם על אותה תקופה. אין ספק שאם יעשו כן וישכילו, לבם לא ישיאם עוד לגזור גזרה שווה בין יהודים לבין אדריכלי השואה, אלה שחרתו על דגלם כי הפתרון הסופי הוא חיסול טוטאלי של בני דת משה, שהם  נמנים על בניה.

פורסם 10.1.12

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: