להפסיק את מחול השנאה

עו"ד זלי יפה

גם לריקוד של שנאה נדרשים שניים.  היהדות החרדית הינה יהדות נפלאה, מלאה חסד ואימפריה חינוכית. די אם נזכיר את הרב אלימלך פירר, הרב בני פישר, ד"ר ברכה זיסר, הרב דוד גרוסמן כשמות שעוסקים בהפצת אור לסביבתם ולרחוקים מהם – ללא אבחנה.

מצד שני, יש עשבים  מסוכנים במערכת. תופעת הסיקריקים היא תופעה שאין בה אלא חילול השם וכל אדם, חילוני, דתי או חרדי חייב לתת יד לעקירתה.

הרב שלמה זלמן אויערבך זצוק"ל, אחד מענקי הדור שהלכו לעולמם, נסע באוטובוס ולידו התיישבה עלמת חן בלבוש חושפני. הרב לא צעק, לא העיר. המתין לאוטובוס שיעבור תחנה אחת ואז צלצל בפעמון וביקש לרדת, בהסבירו כי הגיע ליעדו.  התלמידים שהיו עמו באוטובוס ידעו שלא כן הוא, ירדו עימו, ושאלו לפשר מעשיו. "לא הייתי מוכן להעיר לגברת שלידי", הסביר, "אך לו קמתי ממקומי והייתי נשאר באוטובוס – הייתה נעלבת. כעת היא חושבת שירדתי כי הגעתי למחוז חפצי".

לעומתו, יודעים אלה המבקשים היום 'לשמור על כבודו של הקב"ה', לקרוא לה פרוצה.  הרב אויערבך הורה במעשיו כי מי שמבקש לשמור על קלה וחמורה, עליו לעשות זאת על חשבונו.

אף המתנחלים הינם אוכלוסיה אצילה ואמיתית. בניה גודשים את בתי הקברות הצבאיים. גם שם גדלו עשבים מסוכנים ואפילו מסוכנים מאוד. 'תג מחיר' לא צמח יש מאין ושריפת המסגדים – חרפה שאין למעלה הימנה – ינקה ממקור כלשהו.  לבטח לא ממשנתו של הרב קוק זצוק"ל שביקש להבטיח כי "אנו צריכים להקדים את האחדות שבין שתי המחנות".

אבל חשבון הנפש אינו רק נחלת הדתיים או החרדים. שר החינוך לשעבר, פרופ' אמנון רובינשטיין, הבחין במאמר שכתב לעיתון בין 'הנער שלנו', שיודע לנקוב בשמו של א. ד גורדון לבין 'הנער שלהם', הכיפות הסרוגות, שאינו יודע. לו היה השר לשעבר אמון באמת על חינוך, היה למד כי הנער שלו לא יודע לא רק מי הוא א. ד. גורדון, אלא אף מיהם אחד העם ובן גוריון.

העיתונאי גבי גזית, עשרה ימים לאחר יום השואה, השתלח במתנחלים ובחרדים. "החרדים… עלוקות, התולעים האלה…  עלובים ובהמיים". אותו עיתונאי שמסמל את הקידמה, הציע "לכלוא אותם בשכונותיהם, לנתק אותם מצינור החמצן של המדינה".

הגברת שעלתה לאוטובוס באשדוד והציתה את אש התבערה שזכה לכינוי 'הדרת נשים' זכתה לכבוד מלכים. לא היתה לה מטרה תמימה. היא ביקשה לעורר מחלוקת. אם כן, הפלגנות אינה מתכונותיו של המחנה האחד.

האם נמשיך להתנכל? ללבות את השנאה? אני מציע כי ועדת פיוס לאומית תתכנס בהקדם בירושלים. אם רק נזכור את המשותף, אם לא נשכח שמיטב בנינו ובנותינו נמצאים מתחת למצבות על מנת שנבנה כאן חברה הוגנת וסובלנית, אם נבין שאנו אמורים לקדש שם שמיים ולא לחללו – אולי מעז ייצא מתוק.

פורסם 11.1.12

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: