לא לבטל את חזקת הגיל הרך

השופטת (בדימוס) סביונה רוטלוי. שימשה כיו"ר הוועדה ליישום האמנה בדבר זכויות הילד בחקיקה בישראל

 שר המשפטים יעקב נאמן קיבל בשלהי השבוע שעבר את המלצות ועדת שניט, שבחנה את ההסדרים הקיימים בדבר המשמורת על ילדים עד גיל 6 להורים גרושים. במתווה הישן, חזקת הגיל הרך קבעה כי ילדים עד גיל 6 יישארו במשמורת האם אלא אם כן קבע בית משפט אחרת. גם אז, אפוטרופסות או במושגים הנוכחיים 'האחריות ההורית', נותרת בידי שני ההורים.

הוועדה קבעה מתווה חדש לפיו במידה שההורים לא הצליחו להגיע להסכמה, ייבחן כל מקרה באופן אינדיבידואלי על פי טובת הילד.

לדיונים בוועדת שניט יש חשיבות בניסיון לשים דגש על אחריות הורית שוויונית בעת הנישואין או לאחריהם וכן בקביעת פרמטרים להבניית המושג של טובת הילד. יחד עם זאת, ביטול חזקת הגיל הרך לעת הזו איננו ראוי, ואמנה להלן רק חלק מן הסיבות.

  1. השימוש במושג 'טובת הילד' להסוואה של מאבקים כוחניים בין מגדרים, פועל, בסופו של דבר, שלא לטובת הילד. המאבק בין הורים איננו מאבק 'לשם שמיים', אלא מאבק של 'אגו הורי' רווי יצרים כאשר כל צד רוצה להשיג יתרונות במאבק. ביטול חזקת הגיל הרך משמש ככלי נשק נוסף במאבק בין ההורים.
  2. בכל מקום בעולם שבו בוטלה חזקת הגיל הרך ולא הוחלפה בחזקה אחרת (חזקת ההורה המטפל העיקרי, למשל וחזקות אחרות) – התרבו ההתדיינויות בבית המשפט. לא יכולה להיות מחלוקת שריבוי התדיינויות מזיק לילדים ולכן איננו תואם את טובתם.
  3. מחקרים שנערכו בארצות רבות מלמדים שגם במקומות שבהם בוטלה חזקת הגיל הרך ונקבעו הסדרים שיוויוניים, אחוז גבוה מאוד מקרב הילדים חזרו, כעבור זמן לא רב, לחיות עם אמם.
  4. סכסוכי גירושין בישראל מורכבים יותר מסכסוכים דומים במדינות אחרות בעולם, בשל שליטתו של הדין האישי (ההלכה היהודית והדין השרעי בעיקר) בהליכי הנישואין והגירושין. כמו כן, בתי דין אלה דורשים 'אשם' בהליך הגירושין. כתוצאה מכך, הצדדים מיטלטלים בין בתי המשפט והדיונים מתארכים. ביטול חזקת הגיל הרך ייצור מורכבות נוספת.
  5. מאבק ארגוני הגברים לשיוויון בהורות, אינו משקף, עדיין, את הלך הרוחות בקרב אבות בישראל. אכן, ישנו מגזר בישראל שבו אבות נוטלים חלק מהותי בגידול הילדים, אולם זהו עדיין מגזר מצומצם. גברים רבים אינם רוצים לקבל על עצמם מחויבות לשיוויון בהורות, לא בעת הנישואין ולא לאחריהם.
  6. הניסיון בבתי המשפט מאז פרסום דו"ח הביניים של ועדת שניט לימד, כי ביטול חזקת הגיל הרך הוליד פשרה בנושא החזקת הילדים בדמות 'משמורת פיזית משותפת', לפיה יחולק זמנו של הילד בין הוריו בצורה שיוויונית. מחקרים עדכניים מלמדים שמשמורת פיזית משותפת בגיל הרך (לפחות עד גיל 4) גורמת נזק רגשי לילד. משמורת פיזית משותפת מתייחסת לילדים כאל רכוש הניתן לחלוקה שיוויונית ולא מתוך בדיקת צרכיהם.
  7. ביטול החזקה מהווה תמריץ להארכת ההתדיינויות היקרות. כידוע, הציבור בישראל הוא ציבור 'מתדיין' וכאשר תינתן לו אופציה חדשה להוסיף עילה להתדיינות, היא תיעשה בעידודם הנמרץ של עורכי הדין. מי שייצאו נשכרים ממהלך זה, אינם הילדים, אלא המומחים ועורכי הדין, שיתבקשו לחוות דעתם באשר לטובת הילד וייקרו את התהליך.
  8. שינוי זה בחקיקה לא ישפיע על שני סקטורים נרחבים בציבוריות הישראלית: הסקטור הערבי והסקטור החרדי. הם יוסיפו להתדיין ע"פ הדין האישי שחל עליהם. אין טעם בחקיקה שאין לה השפעה על חלקים נרחבים כל כך מהציבור.
  9. מעבר לכל: במדינת ישראל אין עדיין שיוויון אמיתי בין המינים. והראייה: כל ניסיון לחוקק חוק יסוד זכויות אדם לא צלח עד כה, בשל ההתנגדות להכיר בערך הזכות לשיוויון. מצבן של נשים בישראל בכלל ובהליכי גירושין בפרט איננו מצב שיוויוני, בעיקר משום שהדין האישי חל על ההליך. משום כך, אי אפשר לקחת מרכיב אחד בתוך תהליך חברתי גדול, שהוא כביכול מרכיב שיוויוני (שיוויון בין גברים לנשים) ולהכניס אותו לתוך מערכת שאינה שוויונית במהותה (זו החלה על נישואין וגירושין בישראל).

המלצות ועדת שניט ייגרמו להארכת הדיונים בבתי המשפט, על חשבון רווחתם של הילדים. במקום זאת, ועד למציאת נוסחה שתיטיב עם הילדים במקרה של גירושין, עלינו להטמיע את האחריות המשותפת של הורים לרווחת ילדיהם. כשתתבסס האחריות הזו, יהיה מקום לשקול את שינוי חזקת הגיל הרך.

פורסם 22.1.12 

 

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: