עזה במצור – אך לא רק של ישראל

אלחנן מילר, עיתונאי העוסק בנושא העולם הערבי ועורך באתר המרשתת "אפשר לחשוב"

השבוע התפרסמם באתר החדשות הפלשתיני 'מען' כי בפעם הראשונה מאז שנת 2007, איפשרה ישראל ייצוא של ריהוט מרצועת עזה לירדן. בדיקה מהירה עם עמותה שעוסקת בחופש התנועה של תושבי עזה, העלתה שישראל אכן אישרה למספר משאיות לעבור מרצועת עזה דרך גשר אלנבי לירדן, כדי להשתתף בתערוכת רהיטים. עוד מתברר שתוצרת חקלאית, בעיקר פרחים ותות שדה, מיוצאת מהרצועה לאירופה דרך נמלים ישראלים. עד כמה נכון יהיה לכנות את המצב בו נמצאת רצועת עזה 'מצור'?

לאחרונה סגרה ישראל את כל המעברים היבשתיים לרצועה, למעט מעבר כרם שלום שהורחב ושופץ לצורך הגדלת התעבורה אל הרצועה וממנה. הסגר הישראלי הנוקשה שהטילה ישראל על הרצועה בשנת 2007 הוקל משמעותית ביוני 2010, לאחר פרשת המשט התורכי והלחץ הבינלאומי שהופעל על ישראל בעקבותיו.

את רשימת המוצרים המותרים לכניסה לרצועה החליף צה"ל ברשימה מוגבלת של מוצרים אסורים, בעיקר חומרי בניין שיכולים לשמש גם לייצור כלי נשק. השוק הפרטי נהנה ממעבר חופשי של סחורות מוזלות דרך המנהרות ממצרים, מהם ישראל מעלימה עין. החל מספטמבר 2010, החלה ישראל לאפשר כניסה יומית של כלי רכב חדשים ומשומשים למכירה בשוק הפרטי ברצועה.

לרצועת עזה מעבר יבשתי נוסף, מעבר רפיח בגבול עם מצרים, שנותר, על פי רוב, סגור למעבר פלשתינים, למרות ההצהרות הפופוליסטיות של הממשלה המצרית החדשה. דו"ח ועדת פאלמר של האו"ם, שהוקמה בעקבות אירועי המשט, קבעה שהסגר הימי שמטילה ישראל על עזה – חוקי.

אם כן, הסנקציות הכלכליות על עזה הולכות ונשחקות באופן הדרגתי וללא הד תקשורתי. הבעיה העיקרית של תושבי עזה היא חוסר יכולתם להגיע ליהודה ושומרון ולסחור עם תושביה. כדי לקיים מסחר פתוח, ישראל מתבקשת לאפשר תנועת פלשתינים המגיעים מישות פוליטית עויינת על שטחה הריבוני. אין זה דבר של מה בכך. יתרה מזאת, נשאלת השאלה מה חלקם של מקבלי ההחלטות הפלשתינים, ובראשם אנשי חמאס, בהתנתקות מיהודה ושומרון.

בתחילת החודש הגיעה משלחת של אנשי פת"ח מהגדה לביקור ברצועת עזה. במעבר ארז, עוכבה המשלחת בידי אנשי הביטחון של חמאס ונאלצה לשוב כלעומת שבאה. המרכז הפלשתיני לזכויות אדם (PCHR), ארגון זכויות אדם פלשתיני שבסיסו ברצועת עזה, גינה את התקרית בחריפות.

עזה ויהודה ושומרון הופכות לנגד עינינו לשתי ישויות פוליטית נפרדות ואף עוינות. מה מידת האחריות שמוטלת על ישראל להיווצרות מצב זה, ועד כמה עליה לפעול לשינויו? בדו"ח שהתפרסם בשלהי 2011, טענו ב'גישה' ש"על ישראל לאפשר את רמת התנועה הדרושה לא רק להישרדות אלא גם לשגשוג, פיתוח וקיום זכויות הפרט [של תושבי עזה]".

לאור מצב הלוחמה השורר בין רצועת עזה וישראל, ולאור העוינות שמגלה הנהגת החמאס להנהגה הפלשתינית בגדה, ראוי שדרישה מוסרית זו תופנה בראש ובראשונה לממשלת חמאס.

פורסם 24.1.12

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: