האם המבקר נסחף

מאמר מערכת

על פי המתפרסם בימים האחרונים, מבקר המדינה התפאר בפני משפחות שכולות מאסון הכרמל שהוא עומד להטיל אחריות אישית על שני שרים בממשלה, שר הפנים ישי ושר האוצר שטייניץ ולמעשה לתבוע את התפטרותם. אם נכונה השמועה, יש בה חטא כפול וסכנה כפולה.

החטא הקטן יותר (והוא חמור מאוד בפני עצמו), הוא עצם ההדלפה. שמירה על סודיות היא אבן יסוד בעבודת המבקר ואחד הבסיסים החשובים ביותר לאמון שהציבור רוחש למוסד הזה וליושרו. הנוהג עד כדי כך מקובל ומושרש, שאפילו עיתונאים שומרים עליו. בדרך כלל משרד המבקר שולח את דו"חות הביקורת למערכות העיתונים כמה ימים לפני פרסומם, בצירוף הודעה על 'אמברגו עיתונאי', שפירושו: הכינו את עצמכם לסיקור, אך אל תפרסמו מילה וחצי מילה לפני הרגע הקובע. העיתונות מקבלת על עצמה את מגבלת האמברגו.

המבקר לינדנשטראוס, בניגוד לקודמיו, עושה שימוש רב בתקשורת ומעניק לה כותרות דרמטיות ביד נדיבה. אפשר להתווכח אם נכון הדבר וראוי או שמא מוזיל את ערך הביקורת ואת כבודה, אבל עד כה שמר המבקר על כך שלא יפורסמו פרטים של דו"ח שלא הושלם וחקירה שעדיין בעיצומה, כי ברגע שמתחילים לדלוף פרטים מחקירה, באופן טבעי מתחילה סדרה של לחצים וויכוחים ציבוריים ואלה 'מזהמים' את החקירה ומשבשים את קור הרוח ושיקול הדעת, באופן שדומה להטרדת שופט בעת משפט.

אבל החריגה הזו מהנוהג המקובל היא החטא הקטן. כבד ממנו בהרבה העניין עצמו. מבקר המדינה, עם כל הכבוד הראוי, לא אמור להטיל עונשים או להעביר אנשים מתפקידם – לא זוטרים ולא בכירים וודאי לא שרים בממשלה. ביקורת המדינה נועדה להצביע על כשלים ומחדלים ולהמליץ על תיקונים נדרשים. פסקי דין ועריפת ראשים אינם בתחום המנדט שלה. הממשלה נבחרה בידי הציבור, ורק הציבור יכול להעביר אותה מתפקידה. הממשלה אמורה לקבל את דו"ח המבקר ולהחליט מה הצעדים שהיא נוקטת בעקבותיו. רק היא תחליט והציבור ישפוט אותה על מעשיה ועל מחדליה, או בקלפי או באמצעות נציגיו בכנסת.

בעידן הדיווחים און-ליין והשידורים החיים, התקשורת הולכת ומבקשת יותר ויותר ריגושים וצמאה לדרמות. כל דבר שהוא פחות מעריפת ראשים ומשברים פוליטיים לא מאוד מעניין אותה, ומרוב התלהבות ותחרות היא נוטה לשכוח שהאינטרס שלה לא תמיד חופף לאינטרס של הציבור. לה אפשר, אולי, לסלוח על ערבוב האינטרסים הזה, אולם למשרתי הציבור הרשמיים אי אפשר.

המבקר לינדנשטראוס בחר לעשות שימוש בתקשורת כדי לתת שיניים לביקורתו, אבל אם אכן ייקח על עצמו את תפקיד הפוסק והמפטר של שרים בממשלה, יתברר שהוא כלי שרת בידי התקשורת ולא להיפך.

אורי אליצור

פורסם 1.2.12

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: