סוף והתחלה

בכל סרלואי אולמן. משוררת, מורה ומנחת סדנאות כתיבה

בשעת בוקר מוקדמת מאד לפני כמעט עשר שנים הדלקתי את הרדיו. באחת התכניות שמקדימות את שטפון האקטואליה קראה השדרנית שיר שלפת את לבי: היה זה שירה של משוררת פולניה שאת שמה כמעט ולא הכרתי. הוא החל במילים: "המאה העשרים צריכה היתה להיות טובה מקודמותיה". היתה זו עבורי חוויה מעוררת ומסקרנת – שיר שנקרא ברדיו והוא אינטלקטואלי ומרגש בו זמנית; שכוחו נשמע ועובר גם שלא בהופיעו בטקסט.

יותר מהמוסיקה ושאר האמנויות, נתפסת השירה (ובצדק) כקשה ובלתי מובנת: היא נכתבת על ידי יצורים נעלים, משוררים, שכותבים עבור כת סגורה של יודעי סוד. השירה – שהיתה בעבר נחלתם של רבים – הפכה במאה ה-20 לנחלתם של מתי מעט; נדיר למצוא שיר או ידיעה על שירה ומשורר בטורי החדשות. יוצאת מן הכלל הזה היא המשוררת הפולניה ויסלבה שימבורסקה, שנפטרה לפני ימים אחדים. היא זכתה בחייה למה שרבים לא זכו לו גם במותם; היא זכתה בפרס נובל לספרות אבל נודעה בעיקר כמשוררת אהובה גם על אלה שאינם אנשי ספר מובהקים.

שימבורסקה נולדה ב 1923, בפולין המרוסקת שבין שתי מלחמות העולם ושירתה נגעה לליבם של אנשים שנולדו הרבה לאחריה, בארצות ותרבויות שונות. היא ראתה עולם בנוי, חרב ובנוי, ושירתה מהדהדת את זוועות המאה העשרים. אבל תחת שתהיה זו שירה מרה, אסונית ומיואשת זוהי שירה צלולה, מפוכחת וחדורת אמון באדם. זוהי שירה ששפתה פשוטה כביכול והיא מתקשרת בקלות עם הקורא; עם זאת היא עוסקת בלא פחד בנושאים הקשים ביותר בקיום, ובוחנת בעין חדה את מרכיביו של האנושי והבלתי אנושי שבאדם. כל פרט שבאדם נחשף במבט בהיר אך מלא חמלה, והמכלול המתגלה הינו מרהיב.

"המאה העשרים שלנו צריכה היתה להיות טובה מקודמותיה", היא כותבת בראשית השיר שהרטיט את לבי עם שחר ברדיו, "שלהי המאה". "הא-ל אמור היה להאמין סופסוף באדם/ טוב וחזק/ אך טוב וחזק/ עודם שני אנשים שונים.// כיצד לחיות – שאל אותי במכתב מישהו,/ שאותו התכוונתי לשאול/ אותה השאלה עצמה.// שוב וכתמיד,/ כפי שניתן לראות לעיל,/ אין שאלות דחופות/ משאלות תמימות." (מתוך: "שלהי המאה" בתרגום רפי וייכרט).

עבור רבים, זהו הקסם הגדול של שירתה. כל המשוררים דנים בפרטי הקיום האנושי, בעוול שבחיים ובזוהר שבהם, אך איש אינו שואל כיצד יש לחיות. שימבורסקה הבינה שהשאלה כיצד לחיות היא השאלה העיקרית בעולם, בו טבעו האידיאלים במלחמות רצחניות ובתכניות ריאליטי. זוהי שירה נטולת 'איזם' שכתובה בשפה אינטלקטואלית ושווה לכל נפש. היא מתייחסת לאידאולוגיות הגדולות ועם זאת מפנה להן עורף, כיוון שאת עיקר מבטה היא מפנה אל המושא שלהן – האדם. מתוך כך נעשית שירתה לחכמה, אהובה ואוניברסלית כל כך: היא מזכירה לנו כי סך כל מרכיבי האנושיות שבנו, הוא העושה אותנו לאדם שלם.

פורסם 5.2.12


מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: