אינטרסים רוסיים מתעתעים

ד"ר יהודה בלנגה הוא מרצה וחוקר במחלקה ללימודי המזה"ת באוני' בר-אילן

אם רווחה המחשבה שהמלחמה הקרה הסתיימה אי-שם בשלהי שנות ה-80 – טעות היא. אמנם, ברית המועצות והגוש הסובייטי התמוטטו, אך המדיניות הסובייטית האנטי-מערבית עדיין חייה ובועטת. למה רוסיה, פעם אחר פעם, מצביעה נגד גינוי של סוריה במועצת הביטחון של האו"ם?

קשר ארוך שנים ישנו בין רוסיה לסוריה. ב-1954 הטילה רוסיה את הווטו הראשון שלה בנושא מזרח-תיכוני במועצת הביטחון לטובת סוריה ונגד ישראל וארצות הברית. מאז, הלכו והתהדקו היחסים בין מוסקבה לדמשק והם נמשכים עד היום.

בשלושת הביקורים האחרונים במוסקבה (שנערכו ב-2005, 2006 ו-2008) חתם בשאר אל-אסד עם צמרת ההנהגה הרוסית על שורה של הסכמים במגוון רחב של תחומים: מדע, טכנולוגיה, תעופה, תיירות, מסחר, וכמובן צבא. בתחום האחרון היתה רוסיה ונותרה ספקית הנשק הכמעט בלעדית של סוריה, ורק לפני כשבועיים התבשרנו על עסקת נשק חדשה בשווי 550 מיליון דולר. ברי הוא, ששלל החוזים הללו מכניסים כסף לרוסים מחד, ומשאירים אותם במגרש המשחקים המזרח-תיכוני מאידך.

במובנים רבים, נותרה סוריה העוגן היחיד של רוסיה במזרח-התיכון שלאחר קריסת הגוש הסובייטי. האוריינטציה המדינית של רוב מדינות המזה"ת – למעט סוריה ואיראן – היא מערבית, בדגש על ארצות הברית. אם נביט לרגע במשקפיים רוסיים – מדוע שמוסקבה תגנה את בעלת-בריתה היחידה באזור? מדוע שתפעל להדחתו של השליט היחיד שנותר נאמן לה, ומשתף איתה פעולה?

עוד שתי נקודות חשובות משלימות את ההסתכלות הרוסית על המקרה הסורי בפרט ועל 'האביב הערבי' בכלל. ראשית, טוענת מוסקבה, במקום המשטרים שנפלו עד-כה במזרח-התיכון, עלה כוחו של האסלאם. אמנם, ארה"ב והמערב מעוניינים בהפלת רודנים ומצדדים בדמוקרטיה, אך יש תהום בין החלום למציאות. זהו לא 'אביב ערבי', אלא 'חורף אסלאמי'.

יתרה מזו, מצרים ולוב קורסות נוכח חוסר הסדר שבהעברת השלטון הפנימי. לכן, מבקשת רוסיה הצעה קונסטרוקטיבית ממה שמציעה מועצת הביטחון. "אתם רוצים להפיל את בשאר? תנו לנו חלופה במקומו". נפילתו של משטר אסד לאו-דווקא תסיים את האלימות, טוענת רוסיה, אדרבה, היא עלולה לפתוח בסוריה פרק חדש אלים ורווי-דם לא פחות מקודמו.

שנית, אל לנו לשכוח שרוסיה מוקפת בטבעת כמעט הרמטית של מדינות פרו-מערביות, הן בגבולותיה הדרומיים והן בגבולותיה המערביים. אולם יש בתוכה ובשכנות לה גם קהילות מוסלמיות גדולות. מה אם אלו יתעוררו פתאום ל'אביב' משלהן? לפיכך, תחושת האיום על רוסיה בהקשר זה מספיקה בשביל לייצר את התגובה אנטי-מערבית שלה.

אך לא לעולם חוסן. גם לרוסים יש גבולות, במיוחד שהם הולכים, מצטמצמים ומבודדים אותם. כבר בקיץ שעבר קרא נשיא רוסיה, דמיטרי מדבדב, לבשאר ליישם את הרפורמות שהבטיח; סגן-הנשיא הסורי, ביקר במוסקבה שם החלה להתגבש התוכנית להעברת השלטון לידיו; ולבסוף בשלהי ינואר אמר מיכאל מרגלוב, מי שמחזיק בתיק המגעים עם סוריה מטעם מדבדב, כי אסד מתחיל למצות את "ארסנל המשאבים של רוסיה". מכאן, שברגע שיימצא פתרון נוח למוסקבה היא כבר תדאג לסיים את הסאגה של מלחמת ההישרדות של בשאר אל-אסד.

פורסם 6.2.12

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: