הכישלון של ברביבאי

מאמר מערכת

"צה"ל שכר את שירותיו של משרד פרסום חרדי", בישרה הכותרת ב'מקור ראשון'. המטרה: "ניסיון להגברת שיעורי הגיוס ושינוי התדמית של לובשי המדים". המהלך המפתיע גרר הרמת גבה בקצה החילוני-רדיקאלי של הסקאלה המגזרית. מדוע, אחרי שנים שבהן זינקו משמעותית שיעורי הגיוס בקרב החרדים, נזקק לפתע צה"ל למשרד יח"צ חרדי? מדוע, זה כמה חודשים, הצעירים החרדים שוב אינם רוצים להתגייס? כיצד שמט צה"ל את ההישג החברתי-היסטורי-לאומי של הבקעת ה'לאו' החרדי לשירות בצבא?

את התשובה לשאלות הקשות צריכה לספק אלוף בצה"ל, ראש אגף כוח אדם, אורנה ברביבאי. חצי שנה לאחר כניסתה לתפקיד, אין מנוס מלקבוע שבכל הנגוע לחרדים, ברביבאי כשלה. היא דרכה על מוקשים במקום לנטרל אותם, נהגה בחוסר רגישות, הרגיזה והעליבה. במקום להבין את מורכבות הבעיה, ברביבאי נסחפה אחרי הסיסמאות. התוצאה היא שוקת שבורה.

זה לא חייב להיות כך: שני קודמיה של ברביבאי השכילו להשיג תוצאות הפוכות. האלופים אלעזר שטרן ואבי זמיר מצאו נוסחה מורכבת – גם אם לא קלה לעיכול – ששברה את הטאבו. הם העניקו לחיילים החרדים שורה ארוכה של הקלות, עד שכלל לא היה ברור שמדובר באותו צה"ל. ובכל זאת, מראות של מדים מתנפנפים מעל חוטי כביסה ב'גאולה' החלו לקבל לגיטימציה במגזר.

עקב בצד אגודל חולל אלוף זמיר מהפך היסטורי, שגם לו עצמו לא היה קל. מחליפתו, למרבה הצער, פספסה את הנקודה. במקום להמשיך ולקרב את החרדים בהרבה סבלנות וגמישות, התפתתה להאמין שתוכל לכפות עליהם כללי התנהגות חילוניים. שירת נשים, כללי השירות החדשים, פרשיית הרב ראב"ד, ההחלטה שתלמידי 'הסדר' המבקשים להתמיין ליחידות מובחרות יידרשו לעזוב את הישיבה כבר בשלב הגיוס ועוד.

מעל לכל, הייתה המוסיקה בנוסח "שיקול דעת הלכתי לא יכול לגבור על שיקול דעת פיקודי", או "נכון לקדם את רעיון שירות חובה לכל, חלוקת השוויון בנטל צריכה להיות לכל אזרח", שמנגנת ברביבאי. לא שאיננה צודקת, אלא שככה לא בונים צבא – שיש בו חרדים.

כעת, לאחר שהבינה, כנראה, את חומרת הנזק, ברביבאי עובדת על הדימוי. כל הנתונים מראים כי מהלך תדמיתי לא יספיק כאן, והראייה: התדרוך המדובר בסוף השבוע נכשל. מה שנדרש הם מהלכים אמיתיים. אם ברביבאי והרמטכ"ל גנץ מעוניינים לשלב – עליהם להזמין את החרדים, להתחשב בהם ובאופן כללי לגלות רצון טוב והבנה.

זה לא קל. מהלכים לקירוב החרדים לא יישאו חן בעיני חלק ממעצבי דעת הקהל ולא תמיד יקבלו כותרות חיוביות. מהלכים כאלה כרוכים בהיענות לדרישות בלתי נסבלות מבחינת האדם החילוני – למשל הפרדה מוחלטת בין נשים לגברים – כלומר, הרבה כאבי לב ובטן למקבלי ההחלטות. אבל ברביבאי וגנץ צריכים להחליט אם הם מסוגלים למהלך ההיסטורי הזה או שמא בכוונתם להמשיך ולגלגל את המציאות לאחור. יש לקוות שירימו את הכפפה.

ובנימה אחרת: גם אם ברביבאי שגתה, אין בכך כדי להצדיק את העמדה העקרונית של החרדים המסרבים להתגייס. האפלייה בין דם 'כללי' לדם 'חרדי' מוסיפה להיות פשע בל יכופר. הלוואי ולראשי המגזר החרדי ייפתחו סוף סוף העיניים.

אריאל כהנא

פורסם 6.2.12

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: