מלחמת הדתות בפתח

מאמר מערכת

ישנן אפשרויות רבות לניתוח מצב הגיאופוליטי במזרח התיכון. מי שייקרא את טורי ה'ניו יורק טיימס', למשל, עלול להשתכנע שהמהפכה האביבית שעוברת על ארצות ערב, נועדה בראש ובראשונה להציל אותן מן העריצות והדיכוי ולהוביל אותן לעבר שלטון דמוקרטי וליברלי. מן העבר השני, רואי השחורות של האקדמיה מפרשים את הסימנים שמתאספים מעל הים כסופה ג'יהאדיסטית שעומדת לפרוץ.

המאה ה-21 היא המאה של הדתות. המהלך הבוטה ביותר שמציין את המגמה הזו הוא התאסלמותה של אירופה. היבשת שהיתה לערש הנצרות, החל מהפיכתה לדת הרשמית של האימפריה הרומית במאה הרביעית ומקום משכנו של הוותיקן, איבדה את זהותה הייחודית ובמובנים רבים גם את ההשתייכות הלאומית שלה.

אולם אין זה האיתות היחיד לבאות. בעשרות השנים האחרונות הולכת ומתחזקת השיבה למקורות הדת. ההתמודדות על נשיאות המעצמה החזקה ביותר נכון להיום, ארה"ב, היא בין פרוטסטני למורמוני, והדת משמשת אותם כקלף מיקוח במירוץ. למותר לציין כי האמונה הנוצרית חזקה מאוד בארה"ב, מעל 90 אחוזים מאמינים ב'כוח עליון' ואחוז האתאיסטים הוא מזערי.

מן העבר השני עומדת התחזקות האסלאם. מהפכות 2011 של העולם הערבי העלו את קרנם של 'האחים המוסלמים'. מהפכות אלה הסתמנו עוד קודם לכן בבחירות רצועת עזה, שם זכה חמאס (הדתי) על פני פת"ח (החילוני) ב-90% מקולות הבוחרים. לכאורה, העזתים בחרו במלחמה, מצור ועוני, על פני שגשוג כלכלי, רווחה ושלום, מה שמהווה קושיה חריפה על התפיסה המערבית את נפש האדם.

בתוך המערכה הענקית הזו, לה שותפים 1.4 מיליארד מוסלמים ו-2.2 מיליארד נוצרים ברחבי העולם, עומדת ישראל, כרגיל, בתווך. מבחינת המרחב הגיאוגרפי, היא עומדת בלב-לבו של המזרח התיכון, מרחב ערבי ואסלאמי. מבחינת המרחב התרבותי, היא רואה עצמה כמשוייכת לתרבות האירופית הנכחדת וזו המערבית-אמריקאית הרחוקה. ששה מיליון היהודים בישראל ושבעה המיליון הנפוצים בעולם עומדים בעין הסערה של התנגשות הצוויליזציות ועליהם לבחור צד. נכון לעכשיו, ישראל בוחרת את הצד המוכר לה, זה שקרוב יותר להגמוניה ששולטת בה זה ששה עשורים.

בישראל, כמו בקרב שתי הדתות האחרות, ניכרת המגמה של ההתחזקות הדתית. רק לאחרונה פורסם המחקר המקיף, לפיו כשמונים אחוז מאזרחי ישראל מחזיקים באמונה כזו או אחרת. אגף ה'מסורתיים' התקטן, וחבריו עברו להתחלק בין מגזר הדתיים והחרדים. ההגמוניה האשכנזית-חילונית הולכת ונחלשת, הולכת ומתפרדת ובמקומה עולה שלטון המיעוטים הרב-תרבותי, שמזדהה פחות עם הציוויליזציה המערבית.

בפני ישראל עומדות שתי אפשרויות. אפשרות אחת היא הצטרפות לאחת משתי התרבויות הגדולות: נצרות או אסלאם. הציונות תצטרך לבחור בין נאמנותה הטבעית ורבת השנים – וכן הזדהותה החצי-אוטומטית עם ערכי המערב – לבין מחירה של הבדידות הגיאוגרפית והתרבותית במרחב.

אפשרות אחרת היא בחירה בדרך שלישית. ישראל, כמדינת העם היהודי, יכולה להוכיח כי אינה שלוחה של הנצרות להפיץ את רעיונותיה בעולם ומצד שני לא תסכין להנחלת האידיאולוגיה המסוכנת של הג'יהאד המוסלמי. ישראל היא מדינה יהודית וערכיה יהודיים. היא לא מצוייה במלחמה מול האסלאם כמו המתירנות הנוצרית ולא דוגלת בכוחנות ובאלימות שמאפיינות את האסלאם.

אם תדע ישראל להדגיש את עצמאותה התרבותית והאידיאולוגית במקום להיות 'זנב לאריות', אולי תכבוש דרך חדשה בהתמודדות המדינית שעומדת לפתחה.

נחום אבניאל

פורסם 8.2.11

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: