Archive for פברואר 12th, 2012

פברואר 12, 2012

המהפכות בארצות ערב – אביב המיעוטים

עומר גנדלר, חוקר יחסים בינלאומיים המתמחה במלחמות אזרחים ובעל הבלוג 'תוצרת חוץ'

מאז נכבש המזרח התיכון בידי בריטניה וצרפת לפני כמאה שנה, נפוצה האגדה בדבר ה'ערביוּת' של המזרח התיכון והיתה לנחלת הכלל. חלקים גדולים בעולם ראו במזרח התיכון יחידה הומוגנית אחת בה המיעוט היהודי ומדינת ישראל הם נטע זר ומתסיס, שכדי להגיע ליציבות ולשלווה יש לסלקו.

בשנים האחרונות – ובמיוחד כעת בגל המהפכות בעולם הערבי – אנחנו למדים עד כמה הייתה זאת אשליה. שחרור עיראק מידיו של סדאם חוסיין הייתה החוליה הראשונה. חלוקתה בפועל של עיראק לשלושה מיעוטים שונים: סונים, שיעים וכורדים הוכיחה עוד יותר את האגדה בדבר האחידות האזורית.

 אפילו בצפון עיראק, שנחשב על ידי רבים לכורדי, התגלו לפתע מיעוטים נוספים שדורשים את זכויותיהם ההיסטוריות בגל ההגדרה העצמית המתחדש, ביניהם אשורים-נוצרים ויזידים.

גם בפריפריה המזרח תיכונית מתרחש התהליך: התפרקותה של ברית המועצות העניקה עצמאות לארמניה ואזרבייג'ן, שתי מדינות שאמנם רחוקות גאוגרפית מהליבה המזרח תיכונית, אבל עדיין מרגישות את הקשר ההיסטורי-תרבותי שמחבר אותן לאזור. הארמנים מאמינים כי הם ממשיכי הנצרות המקורית ושומרים בקנאות על הרובע הארמני בעיר העתיקה. העם האזרי-השיעי רואה את עברו ומורשתו באימפריה הפרסית הקדומה, לא פחות מהפרסים האיראנים עצמם.

אל שתי מדינות אלו יש להוסיף את דרום סודן שזכתה לעצמאות רק לאחרונה, ולראשונה בהיסטוריה המודרנית העבירה ריבונות ממדינה ערבית למדינה נוצרית. על הדרך, גילתה לעולם כי גם מדינות צפון אפריקה הערביות אינן באמת כאלו. בין הערבים מסתתרים 'מיעוטים' אדירים, שמונים עשרות מיליוני בני אדם, ביניהם ברברים, דרפורים, נוצרים קופטים ואחרים – להם אין דבר וחצי דבר עם הערביות.

סוריה היא החוליה הבאה בשרשרת, והיא צועדת לקראת עתיד הדומה למתרחש בעיראק. לאחרונה העריכו בכירים במודיעין האמריקאי כי משטרו של אסד מתקרב לקיצו. באותה נשימה אמרו כי אין בסוריה אופוזיציה אחידה שתרים את הדגל ב'יום שאחרי', וכי לא עומדים להיות שם חילופי שלטון מסודרים. המדינה עלולה לגלוש למלחמת אזרחים נוספת, ועשויה אף להתפצל לעדותיה השונות: עלאווים, נוצרים, סונים, דרוזים ואולי אף יותר. בכך תצטרף לאחותה הקטנה, לבנון, ותיצור פסיפס בלתי נגמר של מיעוטים זעירים המשתרעים מחופי ביירות בים התיכון עד לבצרה שבמפרץ הפרסי.

'האביב הערבי' לימד אותנו כי כל מה שידענו על המזרח התיכון יכול להשתנות ברגע. כמו שהמנהיגים ה'כל יכולים' עשויים ליפול, כך גם הגבולות המזרח תיכוניים לא עומדים בפני אותם כוחות. מעבר לכך שהמהפכות הראו את רצונם של צעירי מדינות ערב לקול משלהם, הן הראו כי האביב הערבי אינו רק ערבי וכי ישנם קולות רבים אחרים שנשכחו ונהדפו לשוליים. זהו אביב של מיעוטי המזרח התיכון ושל סוף ההגמוניה הערבית-סונית במרחב. מזרח תיכון חדש, מזרח תיכון של מיעוטים.

פורסם 12.2.12

מודעות פרסומת
פברואר 12, 2012

מחאה, מן הסתם

רן מלמד, סמנכ"ל עמותת 'ידיד', עמותה להגברת הסולידריות החברתית


מבטיחים לנו שהקיץ יהיה אחרת. יותר גדול, יותר המוני – יותר 'מחאתי'. מבטיחים לנו שכבר באביב יהיה אחרת. שאנחנו הרבה יותר חכמים, הרבה יותר ידענים והרבה יותר מתוחכמים. אין ספק שהמחאה החברתית של הקיץ עשתה משהו לחברה הישראלית. היא איפשרה לכל אחד מאיתנו לבחור לעצמו תחביב חדש: תחביב המחאה. מאז הקיץ, כל ישראלי וישראלית רושם בגאווה בקורות החיים שלו איפה הוא מתנדב, לטובת מי הוא מוחה, בעד מה הוא יוצא לרחובות.

אבל מה קורה בשטח? הסקרים לא מצביעים על שינוי חברתי משמעותי בדפוסי ההצבעה. מעמד הביניים נחוש לצאת למאבק באמצעות מפלגתו של יאיר לפיד והשכבות המוחלשות שוב נשארו מאחור, למרות שהן, בעיקר, הסובלות העיקריות מהפערים החברתיים הבלתי נסבלים שיש לנו כאן.

מבטיחים לנו שהקיץ הבא יהיה שונה. שהפעם לא סתם נחרים את הקוטג' אלא גם נחרים את הקוטג' מחו"ל כי המחיר שלו לא יהיה מספיק נמוך. ואז, אחרי המבצעים, נגיד שאנחנו מתכוונים להפסיק לקנות מכוניות שנוסעות על דלק כי הוא יקר מדי אבל גם לא נקנה את המכוניות החשמליות כי גם החשמל יהיה יקר מדי. אבל להצביע – נמשיך להצביע בדיוק כפי שעשינו בבחירות הקודמות.

אין ספק שהמחאה של הקיץ הצליחה במקום אחד: היא הצליחה לייצר עשרות, אולי אלפי יוזמות חברתיות של חברותא: שולחנות עגולים, חברות לתועלת הציבור, תנועות חברתיות, מפלגות שבדרך. פגשתי לאחרונה יזם חברתי מדהים, שמקים אתר שירכז את המידע על כל הפעילויות החברתיות והמחאתיות בארץ. אין יותר חשוב מאתר שכזה: כמות המידע כל כך גדולה, שאף אחד אינו מסוגל להשתלט עליה, כל כך לא מתואמת ולא מאורגנת כך שכל אחד עושה את מה שהוא רוצה בקטן. יכולת ההשפעה האמיתית – כמעט ולא קיימת.

יש לי רעיון למיזם חדש. 'החוויה המחאתית – חופשת מחאה וטיול בארץ בעקבות ההפגנות'. מי יהיה הראשון שיקים את סוכנות הטיולים 'בעקבות המחאות'? הפרסומים שלה יהיו בסגנון: "בואו לצפון, להפגנה מהנה להורדת המחירים בצוק מנרה", או "איתך בכל מקום – קופונים להנחה על הדלק לכל מי שיפגין נגד תחנות סונול", או "תחרות המוחה המתמיד – קבל כרטיסייה לניקוב בכל מחאה שאתה מגיע אליה – מילאת 10 ניקובים קיבלת לוח מטרה עם תמונות של שרי הממשלה"…

הבטיחו לנו שבקרוב המחאה חוזרת. הלוואי. אבל על מה? עוד פעם להיות עמומים? עוד פעם לא להיות ממוקדים? ובמה בעצם צריך להתמקד? במעמד הביניים? בשכבות המוחלשות, אולי בכלל ללכת מחדש על נושאים ספציפיים? על הדיור, התעסוקה, החינוך? אולי על הבריאות? בקיץ אמרו לנו שזו המחאה של כולם. שכל אחד יכול למצוא בה את מקומו בגלל העמימות. בתחילת החורף הבטיחו לנו שעוד נחזור לרחובות. רק לא אמרו לנו בשביל מה.

פורסם 12.2.12