גלגל הצלה מבית המשפט

מאמר מערכת

"מקרים קשים יוצרים חוקים גרועים", אומר הפתגם החכם, וללא ספק הוא נוגע לפסק הדין 'פלוני נגד ד"ר אילנה דיין-אורבך', הידוע יותר כתביעת לשון-הרע של סרן ר'. קריאת דבריהם של שלושת השופטים ריבלין, פוגלמן ועמית, מלמדת בעיקר על יאוש. יאוש מחוק הסוביודיצה, שהפך זה מכבר לאות מתה: "התופעה של שפיטה על ידי התקשורת, היא בלתי רצויה בעליל… (אבל) איסור כגון דא מנוגד לנשמת-אפה של התקשורת", עמ' 112 בפסק הדין; יאוש מן הציפייה שאמצעי התקשורת ייצמדו לעובדות ויימנעו מערבוב בין דעות לידיעות: "לעתים מתקיים קושי להבחין בין דעה לעובדה" עמ' 73; יאוש מחוק לשון הרע, שלמעשה עוקר על ידי השופטים מתוכן, בתורף פסק הדין.

הורדת רף הדרישות מהתקשורת מהווה חדשות רעות לאמת, לציבור וגם לתקשורת עצמה. בית המשפט העליון קבע בפועל בפסק הדין, כי איננו מצפה עוד מכלי התקשורת למסור אמת לנמעניהם. משפטית, נתבעים העיתונאים ל'אמת לשעתה', תכל'ס, די אם יציגו את 'האמת שלהם'. אליבא דשופט ריבלין אין 'אמת אוביקטיבית' ואין דרך להפריד בין דעה לידיעה. לכן, ממילא, רשאי העיתונאי למסור לציבור את 'האמת' כפי שהייתה מובנת לו בזמן הדיווח, בלי צורך לחפור עד הסוף בעובדות או בגרסת הצד השני. במישור הפילוסופי ניתן, אולי, להבין את טיעונו של כבוד השופט; במישור המעשי, הוא מעניק לתקשורת גושפנקא משפטית לבצע מניפולציות על חשבון האמת ועל חשבון צרכניה.

וכאן מגיעות החדשות הרעות לתקשורת: הסאב-טקסט של פסק הדין הוא 'אמנם התקשורת איננה עומדת בסטנדרטים המינימליים של דיווח אמת, אבל לנו, שופטי בית המשפט העליון, זה כבר לא באמת אכפת. התרגלנו. אנו משלימים מראש עם כך ש'עובדה' אינה עובדה ("חרף שמה – יש בה בתוכנית עירוב של מצג עובדתי ושל הבעת דעה", עמ' 57) ולכן מזכים אנו את דיין מהוצאת לשון הרע", או בניסוחו הישיר של השופט עמית "הכתבה צלחה את דיני לשון הרע, אך דומני כי בהיבט של אתיקה עיתונאית, מערכת 'עובדה' לא עמדה בחובת ההגינות" (עמ' 121). גם הדברים הנכוחים הללו לא גרמו לשופט עמית להחמיר בדין יותר מעמיתיו.

חרף האלמנטים השליליים הללו, פסק הדין לא בהכרח מוטעה. בהתחשב בכוחן הגדל של הרשתות החברתיות, אכיפת דיני לשון הרע במתכונתם הקודמת הופכת ממילא לבלתי אפשרית. חשוב יותר: במצב הנוכחי של חולשת התקשורת, טוב עשה בית המשפט שהשליך לעיתונאים גלגל הצלה אחרון בטרם יאבדו סופית את הרלוונטיות.

בנקודת הזמן הזו יש לקוות שהעיתונות תדע לנצל את ההזדמנות שניתנה ותנצל לטובה – ולא לרעה – את מרחב התמרון העצום שהעניק לה בית המשפט. התקשורת בישראל חלשה בגלל שנים רבות מדי של עיוותי סיקור גדולים, הן בהיבטים הפוליטיים והן בהיבטים אחרים. כעת היא מקבלת חופש פעולה כמעט מוחלט, ובלבד שתשתמש בו למטרות ערכיות נעלות אותן מנו השופטים. רק אם תעשה זאת, תשוב למעמדה המשפיע ותצדיק, בדיעבד, את המנדט שהעניק לה בית המשפט העליון.

אריאל כהנא

פורסם 13.2.12

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: