למדוד את החיים, לא את המוות

פרופ' אסא כשר, הקתדרה לאתיקה מקצועית באוניברסיטת תל-אביב, ממחברי הקוד האתי של צה"ל ואביו של רס"ן יהורז כשר ז"ל, שניספה בעת שירותו הצבאי

שיטת התגמולים היא שיטה עקומה מאוד מבחינה אתית ומבחינה מוסרית. משפחת חייל שנספה, נדרשת לתבוע את משרד הביטחון כמו שתובעים את המדינה בפרשיות נזיקין. עליה להוכיח שהמדינה אחראית ל'נזק', שהחייל נספה 'עקב שירותו' ושהיה קשר סיבתי בין הצבא לבין נסיבות נפילתו.

מכל בחינה, עיצוב היחס של המדינה אל משפחת החייל שנספה, במתכונת המשפטית הזאת, הוא יחס מוטעה ואפילו מעליב. בלתי ראוי בעליל לעצב את היחס הזה בהתאם לנסיבות המוות, במקום לעצב אותו בהתאם לנסיבות החיים. העובדה שהקצין שגופתו מוטלת לפנינו שירת את יחידתו, את צה"ל, את המדינה, אותנו, במשך שבע שנים תמימות, אינה משנה לחוק. מה שקובע הוא מה היה בשניות או הדקות שהביאו למותו.

איפה ההתחשבות של המדינה ביחס הטוטאלי של הקצין לתפקידו, לצה"ל, למדינה? איפה התגובה של המדינה אל שנים על גבי שנים של גילוי מסירות טוטאלית של קצין ולוחם? למה היחס שלה אל משפחת החייל הוא לא טוטאלי, בהתאמה ליחס החייל אל המדינה?

כדי להדגים את האבסורד, נחשוב על מקרה קיצוני. נניח שמדובר בקצין בן דמותו של אלי כהן, המרגל הישראלי בסוריה. הקצין ממלא את תפקידו במשך שנים כשסכנת חיים מרחפת על ראשו בכל רגע. אם ייתפס – ייתלה. נניח שקצין כזה נספה במהלך חופשה בתאילנד. מה יאמר 'הראש העקום' של החוקים הנוהגים? כי מהלך חייו לא משנה – מהלך מותו הוא זה שקובע.

מערכת התגמולים עברה שינויים קיצוניים בתולדותיה. היום, התגמולים ניתנים למשפחה כמי שבעצם המשך חייה מנציחה את החייל שנספה. המערכת הזאת צריכה לעבור עוד שינוי קיצוני. המדינה צריכה לגלות את היחס הראוי למשפחות החיילים שנספו על פי נסיבות חייהם, לא משנה מה היו נסיבות מותם. הדבר יגדיל מעט את תקציב התגמולים, אבל יעלה בהרבה את הרמה המוסרית והאתית של המדינה.

פורסם 16.2.12

מודעות פרסומת

One Comment to “למדוד את החיים, לא את המוות”

  1. ממש לא "עקום" כאשר גוף מסיויים מתגמל את מי שנהרדג בגלל מילוי תפקידו בגוף זה: גם חברת החשמל תפצה אדם שנהרג בגלל עבודתו, ולאו דווקא עובד מסור לאחר פטירתו בנסיבות אישיות.
    מתן תגמול עקב התמסרות לחברה לאחר פטירתו מסיבות אישיות של המתמסר לה – הוא דבר חביב מאד, אבל קשה מאד לעשותו. האם חייב לזכות בכך שווקא מי שבחר בחיים של חייל קרבי? בחירה כזאת איננה נובעת בהכרח מסיבות של טובת החברה, לעתים הסיבות הן שונות (להוכיח לעצמך ולאחרים את גבריותך ואת יכולותיך בתחום זה), והנימוקים המוצהרים הם שונים.האם ניתן לבדוק עד כמה האדם היה מסור לחברה? עד כמה הוא באמת תרם לה?
    טוב היה אילו המציע היה עוטה את "מסך הבערות" של רולס לפני שהיה מציע את הצעתו, והיה עושה זאת ללא פניות ברורות.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: