Archive for פברואר 20th, 2012

פברואר 20, 2012

פרשת א-דורה: מחדל ישראלי מתמשך

יוסף דוריאל, מחבר הספר 'ללמוד מהחיים', בו מופיע תיאור מלא של פרשת א-דורה 

 כל מי שרצה, יכול היה לקבל את התמונה האמיתית על עלילת הדם של 'רצח הילד הפלשתיני' – ימים ספורים לאחר שהסרטון 'המרשיע' הופץ בעולם.

באותם ימים, דן מרגלית הזמין לראיון טלוויזיוני את פרופ' רפי ולדן שטען בזכות העלילה, וד"ר יהודה דוד – שהפריך אותה. בשבוע שעבר הוכיח האחרון בבית דין צרפתי, איך ג'מאל א-דורה הצליח לרמות את כל העולם כשהציג פצעים מניתוח-הצלה שקיבל בבית חולים ישראלי כפצעים מירי חיילי צה"ל עליו ועל בנו.

השאלה היא האם מישהו באמת רצה להפריך. תועמלני הרש"פ ולא האנטישמים הצרפתים שהטלוויזיה שלהם הפיצה את תעמולת הזוועה לא רצו. אלא שאת הנזק הגדול ביותר לישראל גרמו נכבדי הממסד והתקשורת היהודים, שלא רצו גם הם בגילוי האמת. ביניהם היה ראש הממשלה ושר הביטחון דאז, אהוד ברק, שקיבל את דו"ח התחקיר המקצועי על האירוע. פרופ' ולדן, שדרש להאמין לשקריו של ג'מאל, המחיש בטלוויזיה איך "אנשים טובים" מוכנים להקריב אינטרס לאומי ממדרגה ראשונה מרוב אהבתם לאויב.

לגילוי השקר של א-דורה, אגב, די היה להסתכל במסמך הרפואי הירדני שלו שנשא את התאריך 1/10/2000, כאשר בביקורת הגבולות נרשם שהוא הועבר לירדן ביום 4/10/2000.

בשנה שאחרי הפצת עלילת הדם המצולמת, התבשלה 'ועידת דרבן נגד גזענות', שבמקום לטפל בגזענות הרצחנית של האסלאמיסטים, הציתה נחשול הסתה משתוללת נגד ישראל, שלובתה באמצעות תמונתו של 'הילד הנרצח'. הועדה הולידה החלטות עוינות ביותר למדינת היהודים כהתחלה למסע הדה-לגיטימציה שהולך ומתפשט מאז בעולם.

לו הממסד והתקשורת בישראל היו מזימים במועד את עלילת הדם ומציגים את המעלילים כפושעים בינלאומיים, לא היה אותו נחשול זוכה להצלחה הכבירה שלו. מי שחושב שבית המשפט בפריס עשה את העבודה במקומנו – שוגה באשליות. הסברה היא לא נושא למיקור חוץ, גם אם ממשלת ישראל ממשיכה לברוח ממנה. סדרת עלילות הדם רק הולכת מהישג להישג, והחיפוי למחדל בממסד ובתקשורת לא נחלש. המסיתים אף זכו להסתמך על פסק דין של שופטת בישראל, בו נפסל התחקיר המקצועי שחשף את עלילת הדם. השופטת, שגילתה בוּרוּת מדהימה, זכתה לעליה בדרגה, בברכת שר המשפטים.

תכונתם הידועה של מחדלים היא שאם לא מחסלים אותם בזמן – הם מתרבים והולכים עד לחיסול הקורבן. כך, אחרי מחדל א-דורה קיבלנו את עלילת 'הטבח בג'נין', את 'טבח הילדים' בכפר קנא, שהציל את החיזבאללה ממפלה, ואת דו"ח גולדסטון של מלחמת הנפל בעזה.

ממשלה אחראית חייבת להפסיק את ההדרדרות הזו, ולפחות – בהסתמך על פסק הדין הצרפתי – להקים ועדת חקירה שתגלה ותגנה את האחראים למצב הבלתי נסבל ותמליץ על הדרכים לתיקונו. אחת עשרה שנות פיגור הן די ויותר.

פורסם 20.2.12

מודעות פרסומת
פברואר 20, 2012

המשחק המכוער של אמריקה

מאמר מערכת

משהו רע קורה ליחסי ישראל-ארה"ב. דווקא בימים אלה, כשמדינת היהודים ניצבת בפני אחד האיומים הקשים בתולדותיה, אמריקה הגדולה מתנערת מאחריות ומנהלת מול בת בריתה משחק מכוער.

כדי להבין במה דברים אמורים, כדאי להזכיר ולו חלק מההתבטאויות של בכירי הממשל האמריקני בשבועות האחרונים. ראש המטות המשולבים מרטין דמפסי הצהיר בטלוויזיה כי תקיפה ישראלית באיראן "לא תשיג את המטרות ארוכות הטווח, תערער את היציבות [ותהיה] צעד בלתי שקול". הוא גם מעדכן כי "לא הייתי אומר שהצלחנו לשכנע אותם שדעתנו היא הנכונה או שהם פועלים בשיקול דעת שגוי".

ראש המודיעין האמריקני ג'יימס קלאפר מדווח בפומבי בסנאט אודות מה שידוע לו על ההחלטה הכמוסה ביותר של ישראל. קלאפר, על פי עדותו, אינו מאמין ש"ישראל קיבלה החלטה לתקוף את מתקני הגרעין האיראניים". הדברן הגדול ביותר הוא שר ההגנה, ליאון פאנטה, שאומר ל'וושינגטון פוסט' מתי תתקוף ישראל באיראן ("חלון ההזדמנויות של ישראל לתקוף באיראן ייפתח בין אפריל ליוני") וכמובן הנשיא אובמה עצמו, שבראיון טלוויזיה משתף את העולם בידוע לו ואומר "אני לא חושב שישראל קיבלה החלטה לגבי מה שהיא צריכה לעשות".

לפטפוטים הגלויים מצטרפות שפע הדלפות. עיתונים רציניים וסוכנויות ידיעות מהימנות יודעים לספר על תכני שיחות סודיות בין אובמה לנתניהו. על פי הפקידים יודעי הסוד, נתניהו השתכנע לתת צ'אנס לסנקציות (כלומר: 'איראנים הסכיתו – אין תקיפה בזמן הקרוב') וגם שאמריקה יישמה את כל הסנקציות שישראל ביקשה (משמע: 'ביבי, תפסיק להתבכיין, עשינו כל מה שביקשת, שב בשקט ואל תפריע').

מי שמכיר את תרבות אי-ההדלפות הנהוגה באמריקה, יודע שאין כאן מקרה. יד אחת עומדת מאחורי הפטפטת הגלויה והסמויה, ומטרתה לסכל תקיפה ישראלית על מתקני הגרעין האיראניים.

אובמה לא רוצה תקיפה. היא לא 'באה לו טוב' עכשיו. אובמה רוצה שקט וצמיחה כלכלית. מלחמה יכולה להעלות את מחירי הנפט, לזעזע את הכלכלה המתאוששת ולשבש את תוכניותיו להיבחר מחדש בסתיו. נכון שאמריקה וגם הוא עצמו נשבעו אמונים לישראל, אבל קיום ההבטחות האלו בעת הקריטית הזו, נמצא אצלו במקום נמוך יותר בסדר העדיפויות. 'קודם נצלח את הבחירות', אומר לעצמו הנשיא, 'אחר כך נטפל באיראן'. על כן הוא ואנשיו החליטו לדבר בפומבי על מהלכיה האפשריים של ישראל, כדי לחשוף את כוונותיה ולשבש אותן.

את הדברים הללו לא יכולה לומר אישיות ישראלית רשמית, שכן, אם תעשה זאת, ייוודע לעולם שאמריקה איננה מגנה על ישראל במידה הנדרשת. בנוסף, אמירות כאלו יתפרשו כתפיסת צד והתערבות במערכת הבחירות המתנהלת בארה"ב וגם כניסיון ישראלי לאנוס את אמריקה למלחמה שאיננה רוצה בה – קולות שכבר נשמעים שם. לכן, גם אם נתניהו ושריו חושבים כך, אין זה ביכולתם לדבר.

בוועידת איפא"ק לפני שנתיים נתניהו נתן להבין עד כמה אינו סומך על אובמה. הוא אמר שאפילו מנהיגים היסטוריים דגולים כמו צ'רצ'יל ורוזוולט עצרו את המפלצת הנאצית, "אך איחרו להציל את ששת המיליונים של בני עמנו". על אחת כמה וכמה לשיטתו, כשמדובר במנהיגים לא דגולים שאינו מעריץ.

אשר לאובמה, לגיטימי וסביר שמשיקולים השמורים עמו, יימנע מפעולות חריפות יותר מול האיראנים. אולם הניסיון שלו ושל אנשיו לחבל במהלכי ישראל באמצעות התבטאויות והדלפות, הוא בגדר מעשה הפקרה ברגע האמת. כל שנותר לקוות הוא שידידי ישראל במפלגה הדמוקרטית – היחידים שיכולים להתבטא בלי להיות מואשמים במניעים זרים – ירימו את קולם בסוגיה בהקדם האפשרי.

אריאל כהנא

20.2.12

פברואר 20, 2012

גוש עציון: יש צורך בשינוי

גיל רוקח

 

תושבי גוש עציון בחרו בשבוע שעבר בדוידי פרל שיחליף את יאיר וולף, שבקמפיין הבחירות שלו ניפנף בניסיונו הניהולי. למרות שהמנצח זכה לקדנציה שתהיה קצרה ביותר, בת פחות משנתיים, היתה זו מערכת הבחירות היצרית, הסוערת והצמודה ביותר בתולדות גוש עציון, ותושבים לא מעטים נעו באי נוחות נוכח ההתכתשויות בין הצדדים.

את החלל הריק שהשאיר אחריו שאול גולדשטיין – ראש המועצה המוערך והבלתי מעורער בשלוש עשרה השנים האחרונות – ביקשו למלא מספר מועמדים, שבתוך זמן קצת הצטמצמו לשניים – יאיר וולף, ראש המועצה בפועל, ומולו דוידי פרל, מנכ"ל ישיבת 'נתיב מאיר', בן אלון שבות.

נראה היה בהתחלה כי הנדוניה החזקה של גולדשטיין, ניסיונו הרב של וולף כסגן ראש המועצה והרקורד המרשים של אוריה דסברג, מנהלת תחום התיירות שרצה יחד איתו – ינצחו את המערכה בקלות. תושבים רבים תהו מדוע בכלל צריך בחירות, והאם לא כדאי לאפשר לוולף לסיים את הקדנציה. זו הייתה הטעות הראשונה של וולף ואנשיו, שנתפסו לשאננות, וכאן התחילה ההתנהלות שהובילה להפסד, שהוכרע בחמישה אחוזים בודדים שהפרידו בין שני המתמודדים.

יאיר וולף ואנשיו לא הבינו שחוקי המשחק השתנו, ומה שהיה נכון בתקופת שלטון היחיד של שאול גולדשטיין אינו תקף יותר. התשובות שלהם לא היו ענייניות, היהירות והזחיחות עלו מדרגה, שאלות לגיטימיות נענו בהתקפות-נגד קשות, ביקורת ורצון לשינוי לא התקבלו בעין יפה וכל מי שתמך בדוידי פרל – סומן כאויב.

לכאורה, תושבי הגוש נתנו צ'אנס למועמד חסר ניסיון בניהול המועצה, וקבעו שהניסיון אינו קובע. למעשה, בחרו התושבים בניסיונו הרב של פרל בתחום החינוך, הניהול והכלכלה, ביכולתו לשקם מערכות, ובעיקר בחזון שלו לשינוי. לפחות 52 אחוזים מתושבי הגוש הרגישו שיש צורך בשינוי, ומי שהצליח בחודשיים בלבד לנצח בחירות מול ראש מועצה מכהן, יכול בהחלט גם להציג תוצאות בשטח.

עם היוודע תוצאות האמת, הגיעו יאיר וולף ואנשיו למטה הבחירות של דוידי פרל ובירכו אותו על בחירתו. השניים התחבקו, והיה זה ללא ספק אקט אצילי ומרשים שיטביע חותמו על ההמשך. מרגש היה לראות את כולם, גם הפעילים ואנשי השטח, מבינים שהחיים לא מתחילים ולא נגמרים בכיסא ראש המועצה, והזכות לשתף פעולה מהיום והלאה למען עתיד הגוש ועתיד ההתיישבות היא לא רק זכות – היא בעיקר חובה.

פורסם 20.2.12