יום הזיכרון למודל המשפחה

אריאל הופרט, עורך אתר האינטרנט 'מורשת'

השבוע יציינו בישראל את 'יום המשפחה'. היום החגיגי הוא התחליף המודרני ל'יום האם' – שמצויין בל' שבט – תאריך פטירתה של הנרייטה סולד. על אף שלא זכתה לילדים משל עצמה, נחשבה סולד למעין דמות-אם אגדית עבור החברה שנרקמה בישראל בימים שטרם הקמת המדינה. ברבות השנים, הוחלט בישראל להחליף את 'יום האם' ב'יום המשפחה', ובכך לשמור על שוויוניות ובו בזמן להעביר מסר חינוכי אודות חשיבות המשפחה הגרעינית.

הסתכלות מעבר להררי זרי הפרחים, יצירות האומנות של הילדים בגנים והשוקולדים המתוקים, עלולה לגרום לנו לפקפק מעט באידיליה המשפחתית הזו. מדוע בעצם אנחנו צריכים יום שבמהותו מעלה על נס את חשיבות הלכידות המשפחתית? מתי שכחנו כמה חשובים האם והאב בכל משפחה? האם יכול להיות שבעצם לא מדובר ביום חגיגי, אלא במעין תזכורת לכולנו מהי משפחה מושלמת?

בעבר הלא כל כך רחוק, ברור היה לכל במה דובר כשנאמר 'משפחה'. לרוב, הכוונה הייתה לאבא, אמא וילדיהם. לצד זאת היתה חשיבות גם ליחס בין האחים והנכדים לסבא ולסבתא. נדמה שהיום המצב מעט יותר מורכב. במדינה בה אחוז הגירושין צומח משנה לשנה ומאיים לעבור גם את אחוז המתחתנים, ייתכן וצריך הסבר מחודש לחשיבות המוסד המסורתי הזה. במקום בו עומד למשפט בן, בחשד שרצח את הוריו בדם קר כדי 'להסדיר את חובותיו', 'יום המשפחה' נראה כלא יותר מבדיחה עצובה, שצוחקת על כולנו כחברה.

העולם החדש, זה שרובנו מתחברים אליו – לרוב באמצעות מסך טלוויזיה/ מחשב/ סמארטפון – קורא תיגר על המשפחה המסורתית. את התמיכה שנתנה בעבר האמא מחליפים הלייקים בפייסבוק, את העזרה שהעניק האב בשיעורי הבית, מחליף גוגל בשמחה. כיום, יעדיף הילד להסתגר בחדרו הפרטי ולראות 'האח הגדול', ויישכח שעד לא מזמן במיטה לידו ישן האח הגדול. האם יש צורך להתנגד לחלוטין לאמצעי המדיה האלה? לא. אך לפעמים נדמה ששכחנו את הגבול בין מציאות למציאות מדומה.

'יום המשפחה' מנסה לגרום לכולנו לעצור פעם בשנה, ולהיזכר באידיאל המשפחתי, בו האמנו אי-פעם. השאלה היא, האם בכלל יש לנו שאיפות כאלה בדור טכנולוגי ואינדיבידואלי?

עם כל העצב שבדבר, נדמה שהתאריך יכול להיות סיבה מצוינת לפרנסת מוכרי הפרחים, אך כחברה – לא בטוח שהיינו זוכים לקבל ממתק. היום משמש לנו כאנדרטה למשפחה המסורתית שאט-אט פושטת את הרגל.

אם לא נעצור לרגע לחשוב על חיי המשפחה שלנו, אולי נגלה ש'יום המשפחה' הוא כמו אותו יום-זיכרון לדוד רחוק שנפטר לפני שלושים שנה. פעם בשנה כולם עולים לפקוד את קברו ולספר בשבחו, אך בשגרת החיים היומיומית לא זוכרים שבעצם – גם אותו אף פעם לא הכרנו באמת.

21.2.12

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: