יעקב אילון וסינדרום ירושלים

מאמר מערכת

הדרישה לשדר מירושלים הייתה אחד מתנאי המכרז לקבלת הזיכיון לשידור. חברת חדשות 10 ידעה את זה והתחייבה לזה כאשר ניגשה למכרז לפני למעלה מעשור. היא זכתה במכרז תוך הסכמה שהיא מקימה בגבעתיים רק אולפנים זמניים כדי להתחיל לשדר מייד, ובמקביל בונה את אולפניה הקבועים בירושלים. מאז עברו עשר שנים והערוץ עדיין משדר בנחת מאולפניו הזמניים. לאורך כל השנים האלה המאמץ העיקרי שהוא עושה בעניין המעבר לירושלים, הוא להנפיק מדי פעם תירוצים חדשים ויצירתיים לשאלה מדוע לא עכשיו. רק בחודשים האחרונים כשהגיעו מים עד נפש בעניין חובות אחרים שהערוץ לא ממלא, הבינו שם שאתה לא יכול לבקש משוטר התנועה שיסתפק באזהרה ולא ירשום דו"ח על המהירות המופרזת, תוך כדי שבמקביל אתה גם נוהג בלי רישיון.

כיוון שכך מיהרו ושכרו אולפן קטן בירושלים, ובו יושבים מגיש החדשות עם עוד איש צוות אחד או שניים ומשדרים את החדשות, בעוד כל עשרות עובדי החדשות ומאות אנשי הערוץ עושים את עבודתם בשפלה כמימים ימימה, וטכנולוגיה פשוטה של אחיזת עיניים יוצרת על הקיר הקטן שמאחורי יעקב אילון בירושלים תמונת אשלייה של האולפן הגדול בגבעתיים ובו כתבים יחפזון ועורכים ומפיקים יתרוצצון כאילו כל זה נמצא בירושלים. לא קשה לדמיין באיזה לעג וצחוק היה רביב דרוקר חושף בחדשות 10 פעילות ישראבלופית שכזו אילו הייתה נעשית בידי איזשהו גוף שלטוני.

ההתנהלות הבלתי אפשרית הזו היא הסיבה הרשמית לפרישתו המתוקשרת של יעקב אילון. יכול להיות שזה רק תירוץ. אולי האמת היא, כמו שמנחשים כל הפרשנים, שאילון פורש מפני שיש לו הצעה אחרת מפתה יותר, ואולי הוא רק החליט לברוח בעוד מועד מהספינה הטובעת של הערוץ לפני שהנפילה תיקשר בשמו. גם אם כל זה נכון, יש מקרים שבהם התירוץ שנועד לכסות על האמת, מגלה איזו אמת עמוקה יותר.

והאמת היא שכל העשייה הזו, וכל החבורה הזו, לא מתחברת לירושלים. המחוקק שקבע מראש את הדרישה הזו לא התכוון רק לעניין הטכני, ולא ראה לנגד עיניו רק את התרומה הכלכלית הקטנה שיביא ערוץ טלוויזיה לפיתוחה של הבירה. המדינה מוציאה הרבה מאוד מכרזים אחרים ומעניקה זכיונות ומענקי עידוד לפרוייקטים ממינים שונים, ובדרך כלל לא מעמידה את ירושלים כתנאי סף. הדרישה לשדר טלוויזיה מירושלים דווקא, מקפלת בתוכה כוונה מהותית תרבותית ולאו דווקא כלכלית. זו דרישה הנוגעת לנשמה של השידור ולא לגוף.

לעשות תקשורת מודרנית ברוח ירושלים הוא אתגר לא קל. לא קל אבל חיוני וחשוב לנשמת האומה והמדינה, ולא כל קבוצה של אנשי מדיה מסוגלת להתמודד איתו. האמת היוצאת לאור השבוע היא שהמחוקק לא התכוון למסור את הזיכיון לערוץ נוסף לחבורה מהסוג של ערוץ 10 כפי שהוא. שום ישראבלוף של כאילו ירושלים, או תירוץ כלכלי של גבעתיים בינתיים, לא יכסה על כך לאורך זמן.

אגב, אנחנו – מקור ראשון- עושים את חלקנו הצנוע והחלוצי מול האתגר הזה, וכל המערכת שלנו כבר יושבת בירושלים בגופה ובנשמתה.

אורי אליצור

22.2.12

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: