Archive for פברואר 27th, 2012

פברואר 27, 2012

להגדיל את השיוויון בתוך המשפחה

פרופ' ליאת קוליק, בית הספר לעבודה סוציאלית באונ'  בר אילן

 

בישראל, כמו במדינות רבות אחרות, התחוללה בשנים האחרונות מהפכה בכל הקשור לעבודת נשים. מבחינה כמותית, נשים הגבירו את נוכחותן בשוק העבודה ושיעורן כיום מגיע לכ-53% מכלל הנשים המצויות בגיל עבודה לעומת כ-30% לפני שלושה עשורים. בצד האיכותי, נשים רכשו השכלה, הרחיבו את תקופת הכשרתן המקצועית ורכשו ניסיון תעסוקתי, ותק ושמירה על רציפות בשוק העבודה. נוסף על אלה, נשים החלו לעסוק במקצועות המוגדרים כ'צווארון לבן' שבעבר היו שמורים רק לגברים, כגון: רפואה, עריכת דין ותקשורת.

השאלה הבלתי נמנעת היא האם בדומה לנשים שהוסיפו למערך תפקידיהן את תפקיד המפרנסת, גם הגברים הוסיפו למערך תפקידיהם תפקיד נוסף – תפקיד המטפל?

להבדיל מבעבר, שהטיפול בבני משפחה נזקקים היה מוטל בכבדות על כתפי האשה, כיום בקרב הדור הצעיר של האבות קיים רצון לקחת חלק פעיל בנטל חלוקת העבודה בבית, ובפרט במעורבות בטיפול ובחינוך הדור הצעיר.

רבים מהאבות הצעירים מתנים את התגייסותם לעבודה חדשה בקבלת חצי יום חופשי, אותו יוכלו להקדיש לבילוי עם משפחותיהם ולטיפול בילדיהם. דומה שערך ההישגיות – שהיה ערך דומיננטי בקרב אנשים עובדים – פינה את מקומו לערך של איזון ורצון ליהנות משני העולמות.

בצידן של תמורות אלה, בדיקה בפועל מעלה שעדיין נשים הן אלו שמקדישות שעות רבות יותר למטלות טיפוליות מאשר גברים. הדבר נכון הן כאשר מדובר בטיפול בילדים קטנים והן כאשר מדובר בטיפול בהורים קשישים. יתר על כן: במגזרים המסורתיים של החברה הישראלית, הנשים נוהגות אף לטפל בהורי הבעל.

גם ברמת המדיניות החברתית-ציבורית, נראה שהמצב של שני מפרנסים שהם גם שני מטפלים רחוק עדיין מלהיות מיושם במציאות. אמנם, בשנים האחרונות קיימת מגמה של מדיניות ציבורית תומכת תעסוקת משפחה, שמעניקה חופשות הוריות לאב או לאם וזמן עבודה גמיש להורים עובדים. אולם נראה שבפועל, בקרב מעסיקים לא חלחלה עדיין התפיסה שנוכחותו של האב בחיי ילדיו לא פחות חשובה מנוכחותה של האם.

לשינוי תפיסות עולם המושרשות עמוק בתודעה הציבורית, יש להציע פתרונות המשלבים את מערכת המשפחה, מערכת החינוך מערכת המדיניות הציבורית.

במערכת המשפחה, רצוי שבני הזוג ייצרו שיתוף פעולה תוך אימוץ ערך של שוויון. במחקרים נמצא שלשוויוניות בחלוקת הטיפול בבני המשפחה יש תוצרי לוואי חשובים, כגון איכות חיי נישואין גבוהה, תקשורת פתוחה בין בני הזוג ואווירה הרמונית בקרב בני המשפחה.

בחינוך, יש לשלב את תחום לימודי המשפחה במערכת הלימודים. תחום זה יעסוק בהכשרת הדור הצעיר לקראת תפקידים משפחתיים, כגון תפקיד בן הזוג ותפקיד ההורה. יש להדגיש בפני הדור הצעיר את החשיבות של שותפות בין ההורים וקבלת אחריות משותפת על פרנסת המשפחה והטיפול בבניה.

באשר למערכת המאקרו, המערכת החברתית-ציבורית, רצוי לארגן מחדש את שוק העבודה, תוך אימוץ ההנחה כי הן גברים והן נשים עובדים ומטפלים כאחד. יש לקצר את שעות העבודה של הורים עובדים ולהחיל גמישות רבה יותר במבנה יום העבודה.

יש לקוות ששינויים אלה ברמה המשפחתית, ברמה החינוכית וברמה הציבורית יביאו לידי איזון במרכיבי המשוואה בעלת שני האגפים, וייצרו מצב של משפחות בהן שני המפרנסים הם גם שני המטפלים.

27.2.12

מודעות פרסומת
פברואר 27, 2012

פסיקה מקלה למבצעי לינץ' – גרימת מוות ברשלנות

מאמר מערכת

אם הזדעזעתם מהלינץ' שביצעה בסוף השבוע חבורת ערבים בשני החיילים בחיפה, מסתבר שלא כולם מרגישים כמוכם. האירועים הדומים, שמתרחשים פה בשנים האחרונות חדשים לבקרים, אינם מזעזעים את היושבים בין כתלי בית המשפט. איכשהו שם, בטמפרטורה שמעל כס השופט, התמונות והתוצאות המחרידות נראות ומצטיירות קצת אחרת.

הנה דוגמה רק מהימים האחרונים: שני קטינים ערבים בירושלים החליטו 'להתלבש' על חסר בית מבוגר וביקשו ממנו סיגריה. האיש, שלא הרגיש ששני החבר'ה באים לו בטוב, סירב. התגובה האלימה לא איחרה לבוא. וכך מצא עצמו חסר הבית נחבט באמצעות מקל על ידי הנערים. זמן לא רב לאחר מכן מת מפצעיו. אפשר היה להניח שהשופטים שנחשפו לאלימות לא יחמיצו את ההזדמנות לעשות צדק. אז אפשר היה. השניים הורשעו בעבירה של גרימת מוות ברשלנות בלבד, לאחר שהכו את הזקן והביאו למותו.

בכך קבע בית המשפט סטנדרט חדש: אם התשובה לבקשת סיגריה ממישהו ברחוב לא נענית בחן, ניתן לאחוז במקל ולפוצץ למסרב את הראש ללא שתהיה לכך תגובה חוקית הולמת. במקרה הגרוע ביותר, אם האיש יחזיר את נפשו לבורא, יהיה העונש גרימת מוות ברשלנות. המקל הוא זה שיש לבוא אליו בטענות.

נחזור ללינץ' בחיפה: המכות שחטפו שני החיילים באו לעולם רק בגלל שהם יהודים. בני המיעוטים לא נזקקו הפעם אפילו לתירוץ העלוב של בקשת הסיגריה שסורבה. שני יהודים חוטפים מכות במדינת היהודים, ורק בנס יוצאים בחיים, הכל בגלל שחשפו את יהדותם. לא מדובר היה בסמטה חשוכה, הכל קרה באמצע רחוב מואר במקום מרכזי באחת הערים הגדולות, מטרים בודדים מבית החולים העירוני. גם המקרה בירושלים אירע במקום הומה אדם במרכז העיר. אנשי הלינץ' איבדו את הפחד. בירושלים כמו בחיפה, וכך גם במקרה של אריק קרפ בטיילת בת"א.

הפכנו לנרדפים, כאן אצלנו במדינת ישראל. אין צורך להרחיק לאירופה או למקומות עוינים אחרים ברחבי העולם. ערביי הלינץ' מחיפה אינם האשם האמיתי, הם בסך הכל עשו את מה שלימדו אותם בבית ואת מה שהוטף להם במסגד השכונתי.

מי שתפקידם לעצור את האלימות והשנאה הם האנשים שיושבים על כס השיפוט. אלה שיכולים להרתיע, להעניש ובעיקר לעשות צדק. אבל הם עסוקים, כנראה, בהמצאת שמות מכובסים לרצח. את התפקיד של יצירת מדינה מתוקנת – הם משאירים למישהו אחר.

זאב קם

27.2.12

פברואר 27, 2012

ציונות של כתונת פסים

יצחק מאיר, איש משרד החוץ לשעבר. בתפקידו האחרון כיהן כשגריר ישראל בשוויץ

כדאי לזכור כי 'ציונות' משמעה אמונה כי קיומו של העם היהודי בעולם אינו מובטח בלי כינונה של מדינה יהודית בארץ ישראל. עומק השותפות באמונה הזו והמנות עם מקיימיה הלכה למעשה, אינם נמדדים רק בקביעת מקום בארץ ישראל. הם נמדדים גם בבניינה ובפיתוחה בכל תחומי העשייה והיצירה, בהגנה עליה, בטיפוחה כחברת מופת, בשילובה הכלכלי האקדמי התרבותי בקהיליית העמים והמדינות כשוות מעמד וזכויות, ובתחושה כי השותפות אינה שותפות על תנאי.

הציונות עצמה אינה מעלה על הדעת כי ציוני סוציאליסט ידרוש קבלת הסוציאליזם כתנאי לציוניותו של הקפיטליסט או להיפך. הציונות עצמה אינה מעלה על הדעת כי שמירת המצוות על פי ה'שולחן ערוך' הוא תנאי להשתייכותו הלגיטימית של אדם הרואה עצמו פטור מקיום מצוות. הציונות עצמה אינה מעלה על הדעת כי חילוני ציוני יפסול דתי ציוני, שחקלאי יפסול תעשיין, שפרופסור לביולוגיה המלמד על האבולוציה זכאי לשלול מרב שמלמד כי הקדוש ברוך הוא ברא את הבריות בששת ימי בראשית את הזכות להיות ציוני. זה כל כך פשוט שאי אפשר אלא לתמוה מדוע זה כל כך לא מובן מאליו.

מין רוח משונה שנושבת מגיאוגרפיה של איים אידיאולוגיים שעלו לאחרונה מן הים, מטלטלת את הארץ במשבים של 'ציונות על תנאי' המאיימת לעקור מן השורש את מה שהצמיחה הציונות ללא תנאי. הרוח החדשה אינה מסתפקת באהבת מולדת, היא מבקשת לנער את תושבי הארץ עד שיתוודו אם אהבת הארץ שלהם יונקת מן ההיסטוריה או מן האמונה הדתית; מן ההחלטה לעזוב את הגלויות או מפני שהאוהב נולד בה ואהבתו את מולדתו היא טבעית; מפני שהוא נלחם עליה או מפני שהוא נתחנך לראות בכל גבולותיה את ארץ חמדת אבותיו. לא כל האהבות שוות וכשרות. לא כולן, על פי טלטוליה של הרוח הזאת, הן אהבות טהורות.

סובב סובב הולך הרוח. היא אינה עוצרת בתפן. היא פוסחת על מעבדות מחקר. היא אינה מבדרת את הצמרות בחצרות המשפט. היא סעורה פתאום ועמודי מאמרי המערכת של עיתונים עפים בה תלושים וקרועים. מה קורה לה?

הגיאוגרפיה של האיים האידיאולוגים שעלו לאחרונה מן הים היא גיאוגרפיה של גלויות, כשכל אי ואי טען שהוא היבשת הקיומית האחת, הנכונה, המותרת, המבטיחה גאולה שלמה, וכל האיים האחרים אינם אלא שברי שברים שנפרדו מן האי הנכון.

סוף דבר – שקעו האיים אחד אחד. לא נוטרו לפליטה אלא מעטים מהם יצאו הציונים לבנות מדינה לכל שרידי האיים כולם, וכולם קיבלו על עצמם להישבע אמונים לציונות אחת בלי לבגוד בהשקפות העולם הכלליות בהם דבקו.

האמונה בציונות האחת הצילה את השקפות העולם המגוונות. ההתחברות של הכלל – בלי לעזוב את החברות בעולם הדעות הפרטיות השונות – קיימה גם את הכלל וגם את הפרט. הציונות ללא תנאי, שהייתה פונדק לכל הרוחות, הייתה לציונות של כתונת פסים מגוונת.

מה מוזר ומה מתמיה כי כתונת הפסים הנהדרת הזאת אינה יפה דיה בעיני מי שטוען לבכורה ציונית, ומי שלובשהּ נדרש לפשוט אותה כדי לעטות על גבו כתונת שאין בה כחול ולבן וכל צבעי הקשת, אלא כחול ולבן בלבד.

27.2.12