הצעה ל'שבת של אגדה' בתל אביב

אסטבן גוטפריד, מייסד-עמית ומנהל 'בית תפילה ישראלי'

ישנם נושאים שעולים מדי כמה שנים לזירה הציבורית, מעוררים דיון עירני וחסר הכרעה וחוזרים לבוידעם הציבורי – עד לסיבוב הבא. כזה הוא הפולמוס החדש-נושן על התחבורה הציבורית בשבת בתל אביב.

בלהט הוויכוח וברצונם לעצב את השבת התל אביבית לפי ראות עיניהם, שני הצדדים מפספסים את העובדה שהשבת התל אביבית הולכת ומתעצבת באופן אחר, ייחודי, המשלב בעדינות בין החול לבין הקודש.

בזמן שהתווכחו על התחבורה בשבת (שדרך אגב, פועלת גם היום), פרחו בעיר אלטרנטיבות מגוונות: מקבלות שבת המוניות בנמל בתל אביב עד קבלות שבת בפאבים, בחוף הים ובבתי כנסת שוויוניים יותר ופחות, רפורמים, קונסרבטיביים, ובקהילות עצמאיות. כל אחד מאלה מעצב את קדושת השבת והחג לפי ראות עיניו, לפי צרכיו התרבותיים והרוחניים, ומה שיותר חשוב – מתוך צורך נפשי לעשות מהשבת יום המוקדש לרוח.

בתגובתו להחלטת מועצת העיר לקדם תחבורה ציבורית בשבת הרב מאיר לאו ציטט את המשורר ח.נ ביאליק כמי שעשה רבות על מנת שצביונה של השבת תישמר.

כאיש אגדה, כשביאליק מדבר על השבת הוא לא מדבר על הצד ה"זועף, הקפדן, המחמיר, הקשה כברזל" כלשונו, אלא על שבת שיש בה "פנים שוחקות, מידת הרחמים, שבת של ויתור והקלה, שבת של תוך, של נשמה, של כוונה".

וכך כותב ביאליק: "השבת היא היצירה הגאונית ביותר של הרוח העברי, וכל הפוגע בה כפוגע בבבת העין של האומה" אבל אז הוא מוסיף: "ההגדרה של פגיעה מהי אינה מוטלת עלי, ובעיקר אין לקבוע מסמרות חזקים בדבר הזה. הדברים דקים מן הדקים והם מסורים ללב, והכול לפי הכוונה".

קדושת השבת בתל אביב אינה תלויה בכמות הרכבים הנוסעים בה ואינה פונקציה של חוקי עזר. אין חוק המורה לנו כיצד לציין את יום כיפור, ולמרות זאת תושבי תל אביב, כמו רבים מאזרחי ישראל, מייחדים את היום – כל אחד בדרכו ולפי השקפתו.

אם רוצים להוסיף קדושה לשבתות בתל אביב צריך ליצור היצע רחב ומגוון של חוויות שבת המותאמות לקהלים השונים החיים בעיר בבתי התרבות, בבתי התפילה, בבתי הכנסת, בבתי הבילוי ובמרחב הציבורי. חוויות שבת של תרבות ורוח, אותן פוקדים תושבי העיר מרצון 'לעשות את השבת' ולא מתוך חובה. כפרפרזה לדברי ביאליק, ניתן לומר שהשבת שדרושה לתל אביב ומתעצבת בה, היא אינה 'שבת של הלכה', אלא 'שבת של אגדה'.

שבת של אגדה היא שבת עם היצע רחב של חיי תרבות ורוח; היא שבת שבה מכבדים לא רק את 'שומרי השבת' אלא גם את 'מייחדי השבת' –לפי דרכם, יכולתם וטעמם; שבת שבה תושבי העיר יכולים להקדיש זמן לעצמם, למשפחותיהם, לנסיעה לחבריהם – גם אם אין באפשרותם להחזיק רכב פרטי או לשלם על מוניות; שבת של אגדה היא שבת שבה העיר פותחת את המוזיאונים ואת בתי התרבות שלה בחינם לתושביה, ומאפשרת גם לשומרי הלכה רגעי עונג שבת של תרבות ואומנות. תל אביב זקוקה לשבת של אגדה של ביאליק, ואבל יותר מזה, תל אביב זקוקה גם שתושביה, וערכיה הפלורליסטיים יעצבו את השבת הציבורית שלה.

השאלה איננה האם צריכה להיות או לא תחבורה ציבורית בשבת. הויכוח הזה שייך לעבר. השאלה היא – עם תחבורה ציבורית חלקית או בלעדיה – כיצד אנו מעצבים את השבת הציבורית שלנו, כיצד מוסיפים לה קדושה ושומרים עליה, כ'בבת עינה של האומה' בפריחת חיי הרוח והתרבות בשבתות שלנו.

28.2.12

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: