הכנסת מציגה: הכל אישי

זאב קם

מכת מדינה חדשה תוקפת בעת האחרונה את הכנסת: הצעות חוק אישיות שמולבשות היטב על פי אמות מידה של אנשים מסוימים. מאז ומתמיד חטאו בכנסת בחקיקה פר-אדם, אבל המינון, גבירותי ורבותי, היה עוד איכשהו נסבל. הכנסת הנוכחית לקחה את הנושא לא צעד אחד קדימה – אלא עשרה צעדים. "אישי זה הכי, אחי", מסבירים לנו חברי הכנסת, משל היו בטקס סיום מסלול בצבא.

השבוע האחרון יכול להילקח כדוגמה מייצגת. שלושה חוקים שתפורים למידותיהם של אנשים ידועים עלו השבוע על שולחנות באולמות הפרלמנט. חוק לפיד 2, שמבקש להכריח את יאיר לפיד להקים מפלגה ולסגור את ברז התרומות ממנו הוא נהנה (בהנחה שישנו אחד כזה). חוק אשכנזי, שמעוניין לקצר את תקופת הצינון של בכירי מערכת הביטחון לשעבר לפני כניסה לפוליטיקה, במטרה לאפשר לרמטכ"ל הקודם להתמודד לכנסת כבר בבחירות הקרובות. וכמובן, חוק עמאר, שנועד לאפשר לרב הראשי הספרדי (ועל הדרך גם לרב האשכנזי) לכהן יותר מכהונה אחת של עשר שנים, רגע קט לפני שכהונתו מסתיימת.

מסתבר שהכל אישי. אין צורך להרחיק לכת ולהכתים את כל חברי הכנסת, ואפילו לא את אלה שהגישו את ההצעות שהוזכרו, משום שלא רק הצעות חוק אישיות עולות בכנסת. אבל בכנסת הנוכחית, יותר מבעבר, הטפטוף הפך לגשם, והגשם הופך בימים אלה למבול. יכול מאוד להיות, באופן מקרי, שמאחורי כל חוק פרסונאלי מסתתרים עיקרון ותוצאה חיוביים. אלא שחוק פרסונאלי, מוצלח ככל שיהיה, תמיד ישאר מוכתר בשמו של האדם שעל שמו הוא קרוי. את זה גם החוק הטוב ביותר לא יצליח לשנות.

ההצעות שהזכרנו אינן רעות יותר מאלו שקדמו להן, אולם נשתמש בהן כדי להדגים את הבעייתיות: חוק לפיד 2 יוביל בהמשך להשתקה, הרי כל ראיון עם איש ציבור, שבמקרה יעסוק בכוונות או ברצונות עתידיים להיכנס לפוליטיקה, יסתיים בחובה להקים מפלגה, על פי החוק החדש. חוק אשכנזי, שחוקק עבור הרמטכ"ל הקודם, מבקש להחליף את החוק שחוקק נגד הרמטכ"ל שלפניו, דן חלוץ, שתקופת הצינון באורך שלוש השנים שנקבעה, נועדה לחסום את דרכו לפוליטיקה. גם חוק עמאר בוטה לא פחות, כשיוזמיו מבקשים להכניסו לתוקף חודשים ספורים לפני סיום כהונתם של הרבנים הראשיים הנוכחיים. אי אפשר היה לחוקק את החוק במהלך עשר שנות הכהונה הארוכות? היש יותר פרסונאלי מזה?

מצבור האירועים שהקיפו את כהונתה של הכנסת הנוכחית לא ממש היטיבו עם שמה וכבודה. מטוסים מנייר שהתעופפו במליאה, תרסיס לטיהור אוויר, ואפילו כסף מונופול שהוטח מעל הדוכן. כל אלו לא דחפו את הציבור הרחב לצפות בשידורים החיים ממליאת הכנסת (ואולי דווקא כן, אבל לא מהסיבות הנכונות). חברי כנסת: הניחו לנו מחוקים שבסופם תלויה תמונה של אדם מוכר.

1.3.12

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: