עמימות מוסרית בהרווארד

דן דייקר, מזכ"ל הקונגרס היהודי העולמי

השיעור החשוב ביותר שקיבלתי בשנותיי כסטודנט באוניברסיטת הרווארד בתחילת שנות ה-80, היה במסגרת קורס שנקרא 'ספרות של השקפה מוסרית ומחשבה מוסרית'. לימד אותו הפסיכיאטר זוכה פרס פוליצר ד"ר רוברט קולס. הוא הזכיר את דבריו של רלף ואלדו אמרסון בטקס סיום שנת הלימודים בהרווארד בשנת 1838. אמרסון ביקש משומעיו להבין את ההבדל בין האופי שלנו לבין האינטלקט שלנו, ובייחוד ביום-יום של חיינו האישיים והאקדמיים.

דומה שההמלצה הזאת איבדה מתוקפה בהרווארד של העת האחרונה: הסימפוזיון שבית הספר לממשל באוניברסיטה עומד לקיים בסוף השבוע תחת הכותרת: 'ועידת המדינה-האחת: ישראל-פלשתין והפתרון של מדינה משותפת', הופך על פיה את המסורת של חופש אקדמי והוגנות בוויכוח, והופך לתיאטרון אבסורד אנטישמי. תחת הכיסוי של 'חופש ביטוי אקדמי', הוועידה מקדמת את הרעיון שיש לחסל את מדינת ישראל כמדינת הלאום היהודי; במקומה יש להקים מדינה שתוצף בערבים פלשתינים ותישלט על ידם. היהודים שוב נידונים לחיות כמיעוט חסר ביטחון ונרדף, הפעם – בארצם שלהם.

הוועידה מלוהקת על ידי 20 דוברים שזהותם רק מדגישה את הנקודה הזאת. מי שמכיר את השמות יודע שזוהי נבחרת החלומות של אותם אנשי אקדמיה שיש להם במשותף דבר אחד: תיעוב כלפי קיומה של המדינה היהודית. יופיעו שם עלי אבו נימה, מייסד ה'אינתיפאדה האלקטרונית', תומך נלהב של חמאס, שכינה את ראש הממשלה לשעבר אולמרט "רוצח". יופיע גם אילן פפה, ההיסטוריון הישראלי האנטי-ישראלי שעזב את הארץ, מצדיק הטרור הערבי; לצידו דיאנה בוהטו, יועצת משפטית לשעבר של אש"ף, ערביה אזרחית ישראל, שהכחישה לאחרונה שלטילי הקסאם הנורים מעזה על ישראל יש מטען נפץ.

האבסורד הוא שצריך לשמוח בחדשות הטובות: ישתתף בדיון לפחות אדם אחד שתומך בחלוקה לשתי מדינות. האיש הוא פרופ' סטיבן וולט, שותפו של ג'ון מירשהיימר לחיבור הספר האנטישמי 'הלובי הישראלי', שמאשים את יהודי אמריקה בנאמנות כפולה.

קריאתו של אמרסון קשישא לבהירות מוסרית, שהזכרתי בפתח דבריי, היא מהותית. ועידה שמציבה סימן שאלה על זכות קיומה של ישראל כמדינת הלאום של העם היהודי ושוללת את זכות ההגדרה העצמית שלו, נמצאת למעשה בקטגוריה של קידום האנטישמיות על פי ההגדרות של מחלקת המדינה.

שבועות אחדים לאחר הכרזת קיום הוועידה, ניסה דיקן בית הספר לממשל, דייויד אלווד, לבדל בינה לבין האוניבסריטה. הוא פרסם באתר הוועידה, שהיא נערכת ביוזמת הסטודנטים ועל אחריותם בלבד. אלא שעד עכשיו, באתר הכינוס מופיע סמל בית הספר והאוניברסיטה עדיין מממנת אותו ומספקת לו את המשאבים הלוגיסטיים הדרושים.

נשאלת השאלה, מה מידת האחריות "ההורית" של הרווארד לאותם סטודנטים שמארגנים את הכינוס, כמו גם לסטודנטים מהקהילה היהודית, שיהיו חשופים לעוד ועוד התקפות שנאה מילוליות.

המשבר שנוצר עקב הוועידה האנטי-ישראלית לא נעלם מעיני ארגוני הבוגרים של הרווארד. אלפים חתמו על עצומה שמתנגדת לאירוע ותורמים גדולים שוקלים לבטל את תרומותיהם לאוניברסיטה.

החסות המעשית שמעניקה הרווארד לוועידת 'המדינה המשותפת' מספקת לרעיון תשתית מוסרית ואקדמית; האירוע מתקיים כעניין אקדמי של הזרם המרכזי. זהו כמובן כשלון מוסרי בקנה מידה אדיר, בדיוק בניגוד לאזהרתו של אמרסון מלפני 170 שנה.

3.1.12

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: