עשרים לפטירת בגין: געגועים לצניעות וליושרה

הרצל מקוב, מנהל מרכז מורשת בגין. בעבר כיהן כמנהל לשכת רה"מ ויו"ר בית"ר העולמי

לפני עשרים שנה הלך מנחם בגין לעולמו. תשע שנים קודם לכן התפטר מראשות הממשלה, פרש לחלוטין מחיי ציבור ונפגש בביתו רק עם בני משפחה וקומץ ידידים. כמעט שלושים שנה מלאו להיעדרותו של האיש, ובכל זאת אין נוכח ממנו בזירה הציבורית.

כאשר בקיץ התנהלה מחאה חברתית, הזכירו את עקרון 'הצדק החברתי' שקבע, ואת פעולותיו בתחום שיקום השכונות, החינוך, הרחבת חינוך חובה חינם לתלמידי תיכון וצמצום הפער העדתי; כאשר נידונו בכנסת הצעות חוק על רפורמות במערכת המשפט, חופש העיתונות ומעורבות גורמים זרים בעמותות בישראל, נתלו המתנגדים בעקרון 'עליונות המשפט' בו האמין, ובמחויבותו לכללי הדמוקרטיה הליברלית. המכון הישראלי לדמוקרטיה הגדיל לעשות, ופרסם חוברת בשם 'חשבון נפש דמוקרטי – לפי משנתו של מנחם בגין'; כאשר עוסקים במשא ומתן עם הפלשתינאים נזכרים בהסכם קמפ דיויד, בתוכנית האוטונומיה ובהסכמתו של בגין לסגת לקו הגבול הבין לאומי בסיני ולפנות ישובים; כאשר עולה לדיון נושא הגרעין באיראן, עומדת ברקע תקיפת הכור העיראקי ב-1981, פעולה שהתבצעה בהנחייתו.

גם לאחר לכתו, הוא ממשיך לעצבן את השמאל בשל עמדותיו המדיניות, ולהרגיז חלקים בימין בשל עקרונותיו הליברליים.

ראשי ממשלה שכיהנו לפניו נשכחו כמעט לגמרי, ראשי ממשלה שבאו אחריו הולכים ונמוגים לתהום הנשייה של ההיסטוריה. דוד בן גוריון ומנחם בגין התקבעו כאבות המכוננים של מדינת ישראל. הדבר מובן לגבי בן גוריון, ראש הממשלה הראשון, שהכריז על הקמת המדינה והנהיג אותה בנחרצות בחמש עשרה שנותיה הראשונות. גם בהשוואות בין לאומיות, זהו נתון חד משמעי – כולם זוכרים את ראש הממשלה הראשון.

אבל אם ממשיכים ובודקים את הסקרים והמחקרים בעולם, איש לא זוכר מי היה הנשיא או ראש הממשלה השישי. הזיכרון נתון לראש הממשלה הראשון, וההווה מנכיח את המאוחרים, אבל כיצד זה נזכר ראש הממשלה השישי?

כהונתו של מנחם בגין הייתה תקופה מכוננת בתולדות מדינת ישראל. בחירתו של איש המחנה הלאומי לאחר שלושים שנות הגמוניה של מחנה העבודה, הרימה תרומה מכרעת לעיגון הדמוקרטיה בישראל. מבחינה גאו-אסטרטגית, הסכם השלום שהשיג עם מצרים היה שני בחשיבותו רק להקמת המדינה עצמה. מבחינה כלכלית, עברה ישראל מהפך מכלכלה סוציאליסטית ריכוזית למשק חופשי ותחרותי. גם לעובדה שבעצם שבגין ניצב לצד ערש לידתה של המדינה, כאשר כיהן כמפקד המחתרת שתרמה להסתלקות השלטון הבריטי הזר מן הארץ, יש משקל בקיבוע מעמדו כאחד משני האבות המייסדים.

אין ספק שלכל הגורמים הללו יש משקל רב, אבל הרשו לי להציע עוד שני גורמים מכריעים.

הראשון הוא השקפתו. ההשקפה הלאומית-ליברלית של בגין, שבקליפת אגוז נאמר כי היא כוללת מחויבות עמוקה לאינטרסים של הקולקטיב הלאומי לצד נאמנות מוחלטת לערכי הדמוקרטיה הליברלית – זוהי השקפה מורכבת שיש בה מתח פנימי, אבל דווקא בשל כך היא רלוונטית למציאות מורכבת ולא פשטנית.

הגורם השני הוא אישיותו. לבם של האנשים עורג אל הצניעות, היושר והיושרה שאפיינו אותו. מעטים אנשי הציבור שסיימו קריירה של עשרות שנים מבלי שאיש יכול לומר כי רימו, הונו, 'עשו טריק'. הציבור חש שמנחם בגין היה משרת ציבור שאהב את הציבור שלו. הוא היה אוהב אדם, אוהב ישראל ומאהב של ארץ ישראל. האהבה קרנה ממנו, גם פיזית, בנטייתו לחבק כל אדם ולנשק יד כל אישה.

אולי האהבה היא הסוד הגדול, שמסביר את געגועיו העזים של הציבור לאיש מנחם בגין.

3.1.12

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: