נשים חלוצות

ד"ר אורי אדלמן, מרצה לחינוך

ביום האישה הבינלאומי, מן הראוי להקצות פינה לדמויות של נשים חלוצות מתקופת הישוב היהודי בארץ בראשיתו, שעבדו בשדות, בלולים וברפתות ואף לחמו לצד הגברים בחזית. אחת מהן, הגב' גיטל טרודלר ז"ל מרמת השרון, עמלה בפרך בלול של המשפחה  מעלות השחר עד מאוחר בלילה, ואספה פרוטה לפרוטה, לא עבור בני ביתה, אלא לחיזוקו של צבא הגנה לישראל. בידי בנה מצוי מכתב בחתימתו של שמעון פרס, אז מנכ"ל משרד הביטחון, המביע תודה נרגשת על תרומתה של הגב' טרודלר סך של עשרים וחמש לירות, כל חסכונותיה, לחימושו של צ.ה.ל. מעשה האלמנה כה נגע ללבו שהבטיח להביאו בפני שר הביטחון דוד בן גוריון.

 כלתה ימימה, נערה שזופת שמש, הגיעה מירושלים. להוריה, מזל ושלום עוזרי, לא הועילו משמעויות שמותיהם שכן "המזל והשלום" עזבו את מעונם. שני ערכים אלה, כאשר הם נוטשים את מפתן ביתך, אינך יכול להחזירם אליו כמו סוס שתופסים באפסר ומשיבים לאורווה. למגינת הלב, על אף סגולותיהם הטובות כבני דור שלישי לעולי תימן, נאלצו להיפרד. האם והבת עזבו את הבית ונדדו להרצלייה הרחוקה. משלא מצאו שם עבודה הטריחו בכל בוקר את רגליהן לשדות רמת השרון. הילדה הצעירה ימימה, שלחה את ידיה בעבודת האדמה, אך את עיניה מיקדה בטרקטוריסט מבני המקום.

 פרשת האהבה בין הפועלת הצעירה ומוטקה הטרקטוריסט הייתה מופלאה במיוחד. ראשית, היא ארעה בחיק הטבע, בשדות הפוריים של המושבה, והזכירה את בנות ירושלים שהיו יוצאות לחולל בכרמים כדי למצוא את בני זוגן  (מסכת תענית, ד-ח). ועוד אפשר לצטט עבור האוהבים משירו של יוסף אוקסנברג – היה זה בשדה – "תַּחַת שִׂיחַ רַב קוֹצִים הִיא והוּא שׂחו על אהבה." שנית, הפרשה נלקחה כמו משיר השירים (א'-ה'), שכן הנערה הייתה שחרחורת, והוא אדמוני יפה עיניים. מכאן שאהבתם יישמה גם את רעיון קיבוץ הגלויות מ"שיר השיירה" של עלי מוהר "מכל הגלויות ועם כל הבעיות, מסביב ייהום הסער רב הקושי והצער, אבל יש על מה לשמוח יש עוד אומץ, יש עוד כוח."

דמות נוספת מאותה תקופה היא הגב' גפני ז"ל שנחש הכישה בעבודת השדה והדבר עלה לה כמעט בחייה. הזוחלים על גחונם אוהבים להתחמם בקרני השמש ומחפשים מקומות להיחשף בפניהם. אחד טיפס על שיח של פלפלים וכשהיא שלחה את ידה אל הפרי, חשה דקירה ושתי נקודות מדממות הופיעו בעקבותיה על גב כף היד. תחילה חשבה שנשרטה מענף חד והמשיכה בעבודתה אך כשהיד החלה להתנפח לכל אורכה עד לכתף, והורידים שקעו בהדרגה, הבין בנה שזו הכשת נחש. הוא החיש את האם לבית החולים בלינסון ושם הצליחו להציל את חייה על ידי הזרקת נוגד ארס. האב שחזר לשדה הבחין בשני זוחלים והצליח להרוג אחד מהם. עד היום אינו בטוח שמעשה הנחש לא קיצר את חיי רעייתו.

אופירה אמיר, חלוצה אחרת, פחדה מפני חיילי המנדט הבריטי חובשי הכומתות האדומות שכינו אותם בישוב "כלניות." בעקבות חיסולם של שלושה סרג'נטים (סמלים) מהצבא הבריטי בקריית שאול, הגיעה כיתה של חובשי כומתות אדומות לביתם. בידיהם נשאו רובים מכודנים ודקרו כל חפץ שנקרה בדרכם, לבדוק מה מסתתר בתוכו ומאחוריו. כשעזבו בידיים ריקות הסתבר שאחיה הקטן נעלם. חיל ורעדה אחזו בכל בני הבית. חששו שהוא נחטף או נדקר על ידי כידוני החיילים. החיפושים נמשכו זמן רב והחרדה הייתה רבה. בסוף נמצא הפעוט ישן שנת ישרים מאחורי רהיט ישן. כדי להתגבר על הסיוט שנותר לה מה"כלניות" החליטה, כשהגיע מועד גיוסה, להצטרף אל בעלי הכומתות האדומות של צבא ההגנה לישראל. את הפחד של הילדות הפכה למקור גאווה.

 ברוח הזמנים החדשים אפשר אולי להסב את המונח "חלוצות," לנשים הלוחמות בחזית המאבק החברתי וההנהגתי-פוליטי.

5.3.12

מודעות פרסומת

One Trackback to “נשים חלוצות”

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: