יהיו עוד הרבה אריאל

עדי מינץ

תוכנית רשת הרכבות שמתכנן שר התחבורה ישראל כץ ביהודה ושומרון, העלתה גיחוך בכלי התקשורת משמאל. בכך אין בגדר חידוש, אולם החדשה המצערת היא שלצערי העמוק, התכנית הולידה פיהוק רחב גם אצלנו.

כאשר ישבתי עם חנן פורת ז"ל על התכנית המדינית 'שלום בארץ', הראה לי את תוכנית ההתיישבות של גוש אמונים שתוכננה בשנת 1978. התבוננות קצרה בתוכנית ההתיישבות מראה שכמעט כולה בוצעה.

אנשי גוש אמונים לא התביישו לחלום, לא חששו שיאמרו שהם הוזים. המילה 'הזוי' הייתה אז קצת פחות שגורה על הלשון. האנשים האלה לא התביישו להציב חזון לפיו חובתה של המדינה היהודית אינה רק לשים רגל יציבה בנקודות שונות ביו"ש, אלא גם ליצור רוב יהודי בשטח.

בשנות השמונים ליגלגו על הישובים ששוכנים 'רק חמש דקות מכפר סבא'. היום הם ישובים שוקקים. כשסללו את הכבישים אליהם, נערכו כתבות בטלוויזיה על 'כבישי הרפאים'. היום כביש חוצה שומרון הוא כביש סואן.

לעתים נדמה לי שאיבדנו את החזון. אני חושש כי גם מנהיגי ההתיישבות מקווים היום, שרק יאפשרו להם להמשיך עוד קצת במדיניות של 'עוד דונם ועוד עז'. נוצרה אצלנו אווירה של חוסר אמון ביכולתנו לפרוץ קדימה, אווירה של הסתפקות במועט, של הישרדות.

מועצת יש"ע אימצה את 'חזון המליון' ופרסמה אותו בעלון מהודר, אבל טרם הגישה תוכנית עבודה מפורטת איך לממש את החזון, איך להפוך את חזון מיליון התושבים לחזון מיליון המשפחות. איך ליצור רוב יהודי בחבלי הארץ הללו.

כאשר מדינת ישראל החליטה להפנות את כל משאביה לפיתוח הנגב והגליל, שתקנו והשלמנו. כאשר הקימה הממשלה את המשרד לפיתוח הנגב והגליל, ניגשו מנהיגינו והתחננו לשר סילבן שלום שיפריש מעט פירורים גם ליו"ש, והוא הסכים בתנאי שאף אחד לא יישמע על כך. בזמן שרוב כספי החטיבה להתיישבות הופנו לנגב ולגליל השפלנו את הראש בהסכמה שבשתיקה. עד כדי כך רצינו להיות 'אין', עד שאנחנו מתגאים בכך שגם ילדינו הפכו להיות חלוצים, והם מאיישים את ההתיישבות החדשה בנגב. ההתיישבות ביו"ש הפכה להיות 'אאוט'.

המכות הקשות שספגנו בשנים האחרונות נעו בשני מישורים. במישור המדיני, ההתנתקות נטעה פחד בלב הציבור שהתכנסויות יבואו בעקבותיה. במישור המשפטי, ההשתלטות היועמ"שית על המינהל האזרחי ופרץ הבג"צים של 'שלום עכשיו', גרמו לכך שכל יסוד של בית בכל ישוב – ולא רק במאחזים – נבחן בזכוכית מגדלת. בימינו, ישוב מאושר הוא זה שנוספו לו עשר משפחות השנה. יו"ר מזכירות מכריז בשמחה על כך ש'הצלחנו' להקים עוד שכונה של עשרים משפחות.

מתי בפעם אחרונה דיברנו על הקמת ערים חדשות (חוץ מרוואבי)? מתי נסללו כבישים חדשים? מתי דיברנו על הקמת אזורי תעשיה? לפוליטיקאים אין לנו תלונות: הרי אפילו אנחנו לא דורשים מהם, אנחנו רוצים רק לשרוד. אנחנו חייבים להשתחרר ממלחמת ההישרדות. הישרדות בלבד היא עמידה במקום, והיא מתכון לקמילה.

חסד עשו איתנו אנשי מגרון במאבקם, בכך שהעלו לתודעה הציבורית את השקר הגדול של פרשת 'הקרקעות הפלסטיניות'. אני מקווה שאחרי שהגיעו להסכם, יהיה מי שייקח את מקל השליחים וימשיך את המאבק המשפטי של הבעלות על הקרקעות, מאבק שחיוני לייצור הרזרבה הקרקעית הנדרשת למימוש החזון.

יהודה ושומרון הם לב לבה של המדינה היהודית, על אף החשיבות של הנגב והגליל. זהו השטח המאוים ביותר, גם מבחינה מדינית (על ידי אומות העולם) וגם מבחינה פוליטית (על ידי השמאל). אף אחד לא יעשה את העבודה עבורנו: משימתנו היא לשכנע ולהביא את 'עמך ישראל' על כל רבדיו, להתיישב באזור הזה.

אנחנו נמצאים בשנת הזדמנות, שנת בחירות בארה"ב, הצונאמי הפלשתיני נכשל כישלון חרוץ. גם ישראל מתקרבת לבחירות וזה זמן מצוין לסובב את הגלגל ולדבר על יהודה ושומרון כחלק בלתי נפרד מהמדינה היהודית. עלינו לייצר בתוכנו את התובנה ש'כן, זה אפשרי'. להאמין בעצמנו שהחזון אינו מנותק מהמציאות. צריך לרצות אותו, לתכנן אותו ולהנהיג אותו – הוא לא יקרה מעצמו.

השר בני בגין חזר בשבוע שעבר על המשפט של אביו ש"יהיו עוד הרבה אלוני מורה". אני מבקש ממנו: עזור לנו ש"יהיו עוד הרבה אריאל". שר התחבורה, תודה רבה שהחזרת אותנו למפה. אני מקווה שנתעשת, ונדאג לכך שלרכבות שאתה מתכנן ביהודה ושומרון תהיינה הרבה תחנות עבריות לעצור בהן.

9.3.12

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: