חברה חזקה – חברה עם תחושת צדק

עפרי רביב, סגן יו"ר התאחדות הסטודנטים הארצית וממובילי המאבק החברתי

לפני קצת פחות משנה, היינו עדים למאבק החברתי הגדול ביותר שידעה מדינתנו מעודה. לא היה זמן טוב יותר להקים בו את 'אוהלי ישראל' מאשר בתקופה זו. באחת ההפגנות, היתה לי הזכות להקשיב לנאומו של הרב בני לאו בפני הקהל העצום שגדש את רחוב קפלן בתל-אביב. הרב הדגיש את הקשר שבין יום הזיכרון לחורבן לבין הדרישה לצדק חברתי, בין שנאת החינם שבגללה חרב הבית לחיבור מחדש של החברה הישראלית השסועה.

פעמים רבות נשאלתי, 'מה השגתם במחאה?'. כנראה שלנו, הישראלים, יש מנהג לסכם הכל בכאן, בעכשיו ובתכל'ס. ניתן להגדיר שני סוגים כלליים של תשובות לשאלה. התשובה האחת היא התשובה המקצועית, שמסבירה מהו דיור בר-השגה, מיסוי ישיר ועקיף וכיצד תמהיל המיסוי יוצר צדק חברתי או את היפוכו. זו תשובה שחלקה מילון מושגים וחלקה גרפים וטבלאות שמציירים מציאות חברתית שצריך לתקן ולשנות.

התשובות מהסוג הזה מצויות באמתחתנו, אך התשובה השנייה, המהותית יותר, היא אודות השינוי המהותי שחווינו כחברה בשנה האחרונה. מאבק העובדות הסוציאליות, מאבק עובדי הקבלן, מאבק המחירים, המאבק בחוק טל ומאבק האוהלים – כל אלה היוו עבורנו, הישראלים החדשים, שינוי מהותי שהינו גם שינוי ערכי, שינוי של האופן בו אנו תופסים את עצמנו.

כשאני חושב שוב על התקופה שבה צמח המאבק, הדברים מתחברים מאליהם לשאיפה הערכית שמציבה המסורת היהודית ליצירת חברה צודקת, חברה בצלם א-לוהים. ציפייה לראות את הערכים החברתיים של המסורת שלנו משתקפים במציאות בתוכה אנו חיים. החתירה לתיקון עולם ולחברת מופת ברוח חזון נביאי ישראל.

לא עוד ישראלים שתמונת המציאות שלהם דוממת וקפואה: חיים בינינו מאות אלפי ישראלים חדשים שמאמינים בשינוי ויוצרים אותו. הרכבת יצאה לדרך, והשיח הישראלי מתחיל להשתנות באופן מהותי לשיח על עצמנו כעם. שיח של ציבור שרוצה להיוולד מחדש – כי ככה אי-אפשר להמשיך. אני מאמין שהוגשה לנו הזדמנות פז היסטורית לגשר על פערים, למצוא מחדש את המנועים שיתנו משמעות ותכלית לחברה הישראלית, מנועים שיופנו לתיקון פנימי, שיסייעו לליכוד ולאחדות של עם ישראל.

אני מאמין שכפי שהתורה אוסרת עלינו לעשוק גר, יתום ואלמנה, עלינו ליישם זאת גם כיום בכלכלה המודרנית. בכלכלה העברית הקדומה היו מנגנונים ברורים למניעת ריכוז הון רב בידי מעטים מדי, כגון השמיטה והיובל. עלינו לחשוב כיצד ליישם את המתווה הערכי הזה במציאות של ימינו. כאשר הנביא עמוס זועק על פרות הבשן העושקות דלים ורוצצות אביונים, זו זעקה שצריכה להדהד ולגרום לכולנו לחשוב כיצד אנו מפרקים את הריכוזיות במשק הסופר-מתקדם ומצליח שלנו, ומאפשרים חירות רבה יותר לעם כולו.

מתוך תפיסה שאנחנו הסטודנטים, הראשונים שעליהם ליישם את העקרונות אותם צעקנו בגרון ניחר בכיכרות וברחובות, אנו עסוקים בפיתוח פרויקטים חברתיים ובפעילות התנדבותית הולכת וגדלה.

על כולנו לתת את הדעת על כך שללא מרקם חברתי בריא וחזק, שכל הפרטים שמרכיבים אותו מרגישים חלק מחברה שמבוססת על ערבות הדדית ושאיפה לצדק חברתי – לא נוכל לעמוד מול האתגרים הביטחוניים והאחרים שעומדים בפנינו.

12.3.12

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: