קסאמים בדרום הם פירות ההתנתקות

מאמר מערכת 

על פניו, אין קשר בין היחלשותה של ציפי לבני בקרב מצביעי קדימה בפרט וברחוב הישראלי בכלל, לבין ההסלמה בדרום בשלושת הימים האחרונים.

ציפי לבני משלמת את מחיר המחדל הפוליטי שלה כמי שדרדרה את מפלגתה משיא של 28 מנדטים לשפל של 10-12 מנדטים, כפי שמנבאים לה הסקרים. אשר לרקטות מעזה: מי שמקשיב לשיח שמתנהל סביב ההסלמה בדרום עשוי לחשוב שירי מרצועת עזה הוא גזירה משמים. יש מטר שמגיע מעננים, ויש מטר של קסאמים.

אולם יש קשר עקיף בין שני הנתונים. תכנית ההתנתקות היא שהולידה את מפלגת קדימה. אולמרט, כראש ממשלה, ניסה לחרוט על דגלו את המשך הנסיגות החד צדדיות אותן כינה 'התכנסות'. המציאות טפחה על פניו והתוכנית נגנזה. לבני, ממשיכתו בתפקיד, זנחה את רעיון הנסיגות החד-צדדיות ודבקה בקידום מהלך מדיני מול הרשות הפלשתינית, כאילו הייתה יו"ר מפלגת העבודה. בינתיים, 'האביב הערבי' העלה גלים ששטפו את האופציה של חידוש מו"מ עם אבו מאזן, ותושבי הדרום אוכלים את פירותיה הבאושים של תוכנית שרון.

התרבות הפוליטית הישראלית מעודדת הקמת ועדות חקירה. הוועדות למיניהן דנו באירועי סברה ושתילה, ברצח רבין, במלחמת לבנון השנייה, באסון בכרמל – ובזה לא מנינו אפילו מקצתן. שרון שילם בזמנו מחיר עבור מלחמת לבנון הראשונה, אולמרט נחלץ בעור שניו מחקירת מלחמת לבנון השנייה, אבל עצם הקמתה של ועידת חקירה ממלכתית מעידה כי אירוע שבגינו הוקמה הינו אירוע טראומתי בסדר גודל לאומי.

חמש וחצי שנים חלפו מאז ההתנתקות. אף איש ציבור בעל מעמד לא תבע להקים ועדת חקירה שתבדוק את הנסיבות שהובילו למהלך ואת השלכותיו. הציבור הישראלי מקבל כמובן מאליו שניתן – ולעתים צריך – לחקור מלחמות, אך לא יעלה על הדעת לחקור מהלכים מדיניים שהתגלו כהרי אסון, דוגמת הסכם אוסלו או פינוי יישובי גוש קטיף וצפון שומרון ונסיגה חד צדדית מחבל עזה. התפיסה היא שמדובר בניסוי מעבדה שאמנם לא הצליח, אבל "אל לנו לחפש אשמים" כי למדענים שערכו את הניסויים היו "כוונות טובות".

המהלך הפוליטי שאפשר לשרון לקדם את תוכנית ההתנתקות בניגוד לעמדתם הברורה של מתפקדי הליכוד, נרשם על שמה של ציפי לבני ונקרא 'פשרת לבני', אך היו שותפים לו רבים וטובים במפלגת השלטון של היום, החל בשרה לימור לבנת וכלה בשר ישראל כץ, שיורד בימים אלה למקלט יחד עם תושבי הדרום.

הציבור לא דרש מפוליטיקאים שנתנו יד למהלך כושל, לשלם מחיר אישי, ולא ביקש לחקור את המחדל. לא בטוח שהקמת וועדת חקירה הייתה מובילה לעריפת ראשים ולא בטוח שזהו צו השעה, אבל ללא ספק היה מקום לקרוא לילד בשמו – להגדיר את ההתנתקות כמחדל. לא בחצי פה, לא מתחת לשולחן, אלא בתור הצהרה ברורה שמשמיעה מפלגת השלטון, כשחלקים בתוכה מודים כי טעו.

נכון, הבהרה שכזו לאו דווקא תסייע מיידית ליירט את הקסאמים שמגיעים מעזה, אבל הנכונות להודות בפה מלא כי מדובר במחדל, עשויה למנוע את ההרפתקה הבאה, שעלולה לגבות מאתנו מחיר ביטחוני.

סופיה רון מוריה

12.3.12

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: