גמישות המחשבה המדינית – תנאי לשרידות פוליטית

זלמן שובל, דיפלומט וחבר כנסת לשעבר. שימש כשגריר ישראל בארה"ב עד שנת 2000

קבוצה קיקיונית בשם 'מס"ד – מחנה סוציאל-דמוקרטי', מאיימת על יו"ר מפלגת העבודה, שלי יחימוביץ, שאם לא תביע עמדות בענייני חוץ וביטחון – ויש להניח שכוונתם לעמדות המשקפות את דעותיהם השמאלניות – ייפרשו ממפלגת העבודה. גם מהנס הפוליטי החדש, הלוא הוא יאיר לפיד, דורשים מצביעים פוטנציאליים שיכריז על משנתו המדינית – אך לשוא.

אם יחימוביץ ולפיד מסרבים להתמסר, נראה שהם יודעים מדוע. אין להם רצון לשחזר את התסריט הטראגי-קומי של 'קדימה' שמנהיגיה ניהלו במשך שנה תמימה מו"מ עקר עם הפלשתינים, רק כדי לקבל מהם סטירה מצלצלת שהציגה אותם בפרהסיה כשוטי הכפר. יחימוביץ' ולפיד מבינים שבסיסמאות פופוליסטיות אפשר, אולי, להנמיך את מחירי המצרכים בסופר, אבל לא את רף העוינות והסרבנות של הפלשתינים.

יחימוביץ גם אינה שוכחת שתהליך קמילתה של מפלגתה החל כשזו נטשה את דרכו הממלכתית והביטחוניסטית של בן-גוריון ופזלה שמאלה. לה, כנראה, אין כל כוונה להמשיך בדרך החתחתים הזו. אשר ליאיר לפיד, הרי שכל מטרתו היא לחצות איכשהו את אחוז החסימה ולשרוד לפני שתנועת-הפג שלו תתרסק. הוא מרבה בהפרחת סיסמאות דוגמת "להחזיר לנו את המדינה" או "איפה הכסף?", אך לו היה מטריח עצמו לראות את מה שנעשה במשק או לעיין בתקציב המדינה, היה מגלה ללא קושי שחלק גדול מהכסף נימצא בביטחון, בפיתוח ובחינוך, ואם זה לא משתקף בתוצאות, הרי שהממשלה הנוכחית עמלה קשה לשנות זאת. הכסף נמצא גם בבריאות, על אף כל הליקויים והפגמים; החסכונות והנכסים שעם-ישראל מחזיק – גם מתחת לבלטות – הגיעו לממדים חסרי תקדים. גם אם יש ויכוח על הכספים המופנים למגזר החרדי, הבעיה העיקרית היא פחות הסכום, ויותר העובדה שהדבר מעודד את החרדים שלא להתגייס או להשתלב בכוח העבודה.

סך הכל, הממשלה מיטיבה לשמור על הקופה הציבורית, ואם ישראל נמצאת היום במצב כלכלי שמדינות לא מעטות מתקנאות בו, הרי שגם זה מסביר 'איפה הכסף'. אך מעבר לסיסמאות, יש להניח שלפיד זוכר את צוואתו הפוליטית של אביו המנוח שקרא לציבור, שבועות ספורים לפני פטירתו, להתכונן לא לשלום אשלייתי, אלא למלחמה, כיוון שאין לנו פרטנר אמיתי לשלום.

טומי צדק, לאור מה שמתרחש בחודשים האחרונים בשכונתנו – שלא לדבר על איראן. 'תהליך מדריד' מת ו'תהליך אוסלו' שקבר אותו – מת גם הוא. ייתכן שגם מתווה 'שתי מדינות לשני עמים' מחייב בחינה מחודשת.

בעידן בו אפילו זהבה גלאון, מנהיגתה החדשה של מר"צ, איננה יוצאת מגדרה להתבטא בנושאים מדיניים, מנהיג או מפלגה שאינם מכירים במציאות יהפכו במהרה לבלתי רלוונטיים בעיני הציבור. במוקדם או במאוחר המציאות החדשה תחייב גורמים פוליטיים רציניים להציע חלופות לנוסחאות המאובקות שהעלו חרס בין אם הסדרי ביניים, או חזרה לרעיונות שקשורים בירדן ואפילו של צעדים חד צדדיים.

פוליטיקאים שימשיכו להשמיע את זמירות העבר יהפכו לפוליטיקאים של העבר. ל'ליכוד' שניצב מעט ימינה מהמרכז הפוליטי נוח, אולי, המצב הנוכחי, כשלא עומד מולו גוש פוליטי רציני. לאור המתרחש סביבנו ייתכן שבעתיד הלא רחוק המצב יחייב הקמת ממשלת אחדות לאומית, ואז השאלה תהיה – עם מי.

14.3.12

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: