ניצחון חלקי בדרום

חיים ילין, ראש המועצה האזורית חבל אשכול

סבב הלחימה הנוכחי בדרום מאופיין בשתי הצלחות. הצלחה ראשונה היא 'כיפת ברזל': אין ספק שהמערכת, שיירטה קרוב לארבעים טילים שהיו מכוונים לערים הגדולות הוכיחה את עצמה בצורה בלתי רגילה. הצלחה שנייה היא בנושא המיגון. בזכות מיגון מוסדות החינוך שיצא לפועל בשנים האחרונות, החוסן החברתי והקהילתי של תושבי עוטף עזה והמועצה אזורית אשכול נשמר. התושבים שלחו את ילדיהם לבתי הספר, לגנים ולפעוטונים כבכל יום – מעל שמונים אחוזים מן התלמידים הגיעו לבתי הספר ומעל תשעים וחמישה אחוזים מהילדים נכחו בגנים ובפעוטונים, מה שמוכיח כי ההשקעה במיגון לא רק שהיתה כדאית, אלא הצליחה להביא את התושבים למצב של שגרה. חמישים אלף איש הצליחו לקיים את חייהם כשהם מצויים במקלטים ובבתים.

עם זאת, יש להצביע על פער בין ההצלחה – ששילבה באופן מיטבי בין מאמצי צה"ל לבין חוסנם של התושבים – לבין ההבטחות שלא מומשו למגן מקומות נוספים. לצערי, אפשר גם לשער שהכשל בהענקת תחושת ביטחון לכלל התושבים נובע, באופן פרדוקסלי, דווקא מהצלחתה של כיפת ברזל.

המערכת – שפותחה למען תושבי עוטף עזה בעלות של מיליארד שקלים – מגִנה על הערים הגדולות בצדק, שם נמצאת רוב האוכלוסייה. אך ההצלחה שלה היא גם הכישלון של ממשלת ישראל, שהפקירה אלף שש מאות בתי אב ללא מיגון וללא כיפת ברזל, בשל עלות המיגון למקומות הקטנים, שעולה על ארבעה מיליארד שקלים.

כאשר מדברים על ערכים ועל ערבות הדדית, צריך לזכור את תושבי הדרום. כראש מועצה אזורית, אני חשוף באופן יומיומי לאורח החיים בצל האיום. משפחה ללא מיגון צריכה לבחור על מי מהילדים לקפוץ ולגונן כששומעים אזעקת צבע אדום. למחרת, ילדים אלה מגיעים לבתי הספר ומספרים על תחושת חוסר הביטחון אותה הם חווים בבית.

הארץ כולה נבנתה על ידי חלוצים. לוי אשכול, עוד בשנת 1947 בכהנו כראש חברת מקורות, מתח צינור מים לנגב. הוא לא שאל כמה זה עולה, כי לציונות ולהתיישבות אין מחיר. כך חיבר את אחת עשרה הנקודות המבודדות בדרום הארץ למדינת ישראל והפך אותן להיות חלק אינטגרלי ממנה.

ששים וחמש שנים אחרי, אנו עומדים מול אוצר שלא מוכן לשים שקל אחד במקום בו לא תהיה 'תשואה'. תושבי הנגב עומדים איתן מול הטרור וחוסנם נשמר. אולם תחושתנו היא שאי אפשר להתמודד מול מלחמה, כאשר שיקולים כלכליים עומדים כנגד חיי אדם. אי אפשר להפקיר משפחות ללא הכלים המתאימים להתמודד עם ההסלמות התכופות. בל נתבלבל: הפסקת האש שהוכרזה נוגעת רק לאשקלון, באר שבע ואשדוד. על עוטף עזה ימשיך הירי.

הטרור הצליח להרגיל את מדינת ישראל ששוליה סופגים אש יומיומית, שירי על חקלאי, פצמ"ר על חממה והגדלת הטווח של הפצצות – אינם דורשים תגובה מוחצת. כך נוצרה פאזה והולך ומתרחב מעגל הירי. מה שלא הצליחה המדינה לגדוע בפצצת המרגמה הראשונה שנפלה בנח"ל עוז במרץ 2001, קשה הרבה יותר לגדוע היום. במקביל, באוצר ממשיכים להתחשבן על כל שקל ששמים בעוטף עזה.

לתושבי הדרום יש משימה היסטורית. אנו מבינים ומקבלים זאת. השאלה היא אם המדינה מבינה את תפקידה בביטחון התושבים בעוטף עזה, ומוכנה להשקיע את הדרוש לשם כך.

 15.3.12

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: