קשר בלתי נראה

הרב משה הגר, קרוב משפחתו של האדמו"ר מויז'ניץ, עומד בראש המכינה הקד"צ 'בית יתיר'

ר' משה יהושע, האדמו"ר מויז'ניץ שהלך השבוע לעולמו, היה נכדו של הסבא קדישא מויז'ניץ, ר' ישראל הגר. הוא השתייך למשפחה גדולה וענפה, שקשרים רבים לה עם הציונות הדתית. בין צאצאיו של הסבא היו ר' ברוך, האדמו"ר מסערט ויז'ניץ, ר' אליעזר, שהקים פלג של החסידות בתל אביב ואחותם, דבורה – סבתי.

מוצאה של המשפחה בהונגריה, משם ברח ר' חיים מאיר, בנו של הסבא ואביו של ר' משה יהושע, מאימת הכיבוש הנאצי בשנת 1944. בעור שיניו, שלושה שבועות לפני השלמת הכיבוש הגרמני, הצליח לזייף מסמכים ולחצות את הגבול מהונגריה לרומניה, ובעקבותיו הצליחה להימלט גם משפחתו. במסע מפרך חצה גבולות, ועשה את דרכו לארץ ישראל.

ר' חיים מאיר הקים את קהילתו בבני ברק. ר' אליעזר אחיו השתקע בת"א ואחיהם השלישי, ברוך, בחיפה. למרות שלא היה ציוני במובן הקלאסי של המילה, אהב האדמו"ר את ארץ ישראל. יחד עם אבי, אחיינו, נסע לקבר ר' ישראל נג'ארה העזה מיד לאחר שנכבשה. הוא סייר ביהודה ושומרון עוד לפני שקמה שם התנחלות אחת.

בין צאצאיו הרבים, לר' חיים מאיר בן בשם ר' מרדכי,  שמשמש כאדמו"ר במונסי, ניו-יורק, ובת, צפורה, שנשואה לרב ישראל פרידמן, ראש ישיבת ההסדר 'אהבת ישראל' בנתיבות. בנם, הושע בן שלום, הוא ראש המכינה הקדם צבאית 'בית ישראל' בירושלים, ובן אחר שלהם, שמוליק בן שלום, הוא ממקימי הגרעין התורני בירוחם.

האדמו"ר שנפטר השבוע, ר' משה יהושע, היה תלמיד חכם עצום והחינוך עמד בראש מעיניו. שאלתי אותו פעם מדוע אין השגחה של ויז'ניץ. "כשיש חינוך, לא צריך השגחה", ענה. בחדרו תלויה תמונה של תלמידי הישיבה, ותחתיה כתוב "הזהרו בבני עניים, שמהם תצא תורה". רבה היתה זהירותו בבני אדם, כמוסותרת ויז'ניץ: הוא קיבל כל אדם במאור פנים, והאמין כי כל תלמיד מסוגל להיות גדול בתורה.

ויז'ניץ היא חסידות מאוד חמה ובכך היא מתייחדת. לא בכדי נקרא הסבא קדישא 'אהבת ישראל', כיוון שהיה אוהב אנשים והאמין בהם. יחס נכדו לציונות הדתית היה מעורב. מצד אחד, התייחס לתנועת המזרחי בביטול. מצד שני, את תנועת גוש אמונים העריך מאוד. "יש לנו מה ללמוד מכם", אמר לי פעם.

בדירתו בערד, שם היה נופש מעת לעת, היינו נפגשים ומדברים בעניינים הקשורים בבטחון ישראל. עדכנתי אותו לגבי הסכם אוסלו, וסוגיות ביטחוניות ומדיניות אחרות. פעם נכחתי כשנשאל שאלה בתלמוד ופתח מסכת חולין שהיתה תחת ידו. תלמיד חכם כה עצום היה, עד שלא היה צריך לדפדף. מיד כשפתח את הספר – עמד בדף אליו רצה להגיע וכבר היה שקוע בדברי ה'תוספות'. בעולם החסידי מקובל שהאדמו"ר לא צריך להיות בדווקא תלמיד חכם. בשונה מאחרים, היה הוא תלמיד חכם עצום – תוך מאמץ גדול והתמדה עיקשת.

כשישבתי שבעה על בתי לפני שלוש עשרה שנים, הגיע האדמו"ר לנחם אותי. כשישבתי שבעה על אבי וכבר לא היה בקו הבריאות – באו שני בניו. הקשר עם העולם החרדי אינו מתבטא רק במנגינות החסידיות אותן אנו שרים בימים הנוראים בישיבה, מנגינות שמקורן בקהילות הונגריה ואותן למדתי בילדותי בחצרות החסידות בבני ברק וחיפה.

על אף שאינם משרתים בצבא מחשש לפגיעה בארחות חייהם, אחינו החרדים הם בשר מבשרנו. הם פה איתנו בארצנו, סופגים כמונו את הקסאמים ונאחזים בקרקע. האדמו"ר מויז'ניץ, על משפחתו הענפה הכוללת אישים מכל הזרמים, היווה דוגמה כיצד אנו נשארים דבקים זה בזה, על אף המציאות המשתנה והזרמים המפוצלים.

16.3.12

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: