חלוקת גבולות חדשה במזרח התיכון

מוטי אשכנזי

 

ההסכם בין המעצמות הקולוניאליות לחלוקת השליטה במזרח התיכון לאחר חיסול האימפריה העותומאנית, יצר בכפיה 'מדינות-לאום', באזור שאמנם דיבר ככלל בשפה אחת וניזון לכאורה מתרבות אחת, אך קיבץ קהילות אתניות ודתיות שונות, שחיו מאות בשנים במתח הדדי כבוש ומדוכא.

הגבולות שהותוו בשרירות קולוניאלית, יצרו מציאות כפויה שבחוסר אימצה מסגרת מערבית שזרה לה, 'הלאום', זאת, באזור בו הדת השלטת – האסלאם על כל גווניו – עיצב תחושה היסטורית אימפריאלית של אחדות מדומה, 'האומה הערבית הגדולה'.

חדירתה ההדרגתית של הטכנולוגיה לאזור, משלהי המאה ה-20 וראשית המאה ה-21, חשפה גם בפני אחרון הכפריים והבורים בכל המדינות דוברות הלשון הערבית את מידת הפיגור של קהילותיהם 'הלאומיות' ביחס לעולם המפותח, ובמיוחד ביחס למדינות מתפתחות במזרח-הרחוק. אלו עברו מהפך חברתי-כלכלי מדהים, בפרק הזמן בו מדינות ערב 'דרכו במקום', למרות הפוטנציאל הפיננסי שהקנו להן משאבי הנפט.

המתח הפנימי בין תרבות נשלטת דת וההכרה מאונס בנחשלות החברתית-כלכלית, העמיד מכשלות חברתיות שללא הכרה בקיומן והסרתן במהירות, יביאו את המבנה הכפוי הזה לקריסה.

עיראק הייתה הראשונה להיכנס לתהליך ההתפוררות. תחת ידו האכזרית של סדאם חוסיין, נשמרה מראית העין הכפויה גם על ידי הקבוצות האתניות הנשלטות. מרגע שהוסר המחסום, הלך והתמוסס 'הלאום העיראקי'. הלכה למעשה, מתנהלת 'עיראק' כהסכמה בין ישויות אתניות-דתיות נבדלות.

מזה זמן רב עיראק אינה נוהגת כמדינה אחת, אלא כמסגרת ביניים מדינית וזמנית, שעתידה לוט בערפל. האפשרות הסבירה היא כי תתגבש מחדש בעתיד כקונפדרציה קנטונאלית של הקבוצות האתניות-דתיות הראשיות: השיעים, הסונים והכורדים.

הקנטון הכורדי הוא המגובש יותר והמאיץ של התהליך כולו. דרך התגבשותו מהווה דגם מדריך לקהילות כורדיות אחרות באזור. הטבח ההדדי בעיראק, הנעזר בגורמי חוץ אינטרסנטיים, הוא רק סימפטום למציאות המתעצבת. ועיראק אינה אלא משל.

אם נפוגג לרגע את ערפל 'מהפכת האביב הערבי', נוכל לצפות בתהליך מקביל העובר על סוריה. עשרות שנים של אינדוקטרינציה 'לאומית' מצד אסד האב ואסד הבן, הולכת וקורסת. משהוסר מחסום הפחד, נפרץ גם הסכר האתני-דתי: הקהילות עוברות תהליך דמים של 'גיבוש הבידול', ששום חישוק של 'פיוס לאומי' בעתיד לא יוכל להשיבו לקדמותו.

בין אם יצליח המיעוט העלאווי לדכא את המרי החמוש ובין אם לאו, סוריה לא תוכל להמשיך הלאה כ'מדינת לאום' כפי שהתיימרה להיות. כמו בעיראק, לכל היותר נהיה עדים לגיבוש פדרטיבי בגבולות הקיימים.

גם אם המיעוט העלאווי יאבד בהמשך את השלטון וגם אם יתבצע טבח גמול רחב היקף – לא יהיה בסוריה 'טיהור אתני' במונחים המוכרים. המיעוט העלווי מרוכז גיאוגרפית ומאורגן היטב צבאית ושלטונית. סביר להניח כי יוכל לבסס לעצמו קנטון נפרד ומוגן עד להתגבשות המבנה החדש.

המיעוט הכורדי הדיר עצמו מלכתחילה מלהיסחף לחיכוך הדתי-אתני האלים, ופועל בחשאי לגבש עצמאית את האוטונומיה שלו, בתיאום ושיתוף פעולה חשאי והדוק עם הקנטון הכורדי בעיראק.

המזה"ת עשוי לראות מבנים וגבולות מדיניים שונים מאלה שהותוו בכפיה בעבר.

הפונדמנטליזם הדתי הוא האויב הגדול של מדינת הלאום במזה"ת. ייתכן שבעקבות עלייתו, ייזכו הכורדים בהדרגה לעצמאות ולמדינת לאום משלהם, והמזרח התיכון כולו יחלק מחדש את גבולותיו.

19.3.12

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: