מגרון: נצחון פירוס להתיישבות

ארז בן דוד

במאמר במקור ראשון (מגרון: נצחון, הפסד, נצחון, 16.3.12), הכתיר מוטי יוגב, ס. ראש מועצת מטה בנימין, את הסכם מגרון כ"נצחון".

ובכן, אם יקבל בג"ץ את ההסדר, אכן יהא זה הישג להתיישבות, ביחס למצב המשפטי בו היתה נתונה מגרון קודם לכן.

אלא שמוטי יוגב מתעלם מן המחיר שההתיישבות כולה שילמה כתוצאה מהסדר מגרון הסופי ודחיקת רגליהם של הנהגת מועצת יש"ע מן המשא ומתן, תוך דחיה מוחלטת של הצעת ההסדר אותה גיבשו עם משרד הביטחון כבר לפני למעלה משנתיים – העתקת מגרון אל פאתי הישוב אדם.

כזכור, בהסכם שנחתם בין מועצת יש"ע למשרד הביטחון כבר ב 2009, הוסכם כי בישוב אדם תיבנה שכונה חדשה לחלוטין לתושבי מגרון. במסגרת זו תאושר לישוב אדם תב"ע חדשה עם תוספת של 1,450 יח"ד! למעשה, למי שמצוי היה בפרטי הענין היה ברור כי מדובר בישוב חדש לחלוטין, אשר יבנה בסמוך לאדם ואולם יתנהל באופן עצמאי.

דחיית הסכם ההעתקה לאדם לוותה במערכה נרחבת של השמצות, חרמות וגידופים כנגד הנהגת מועצת יש"ע ובפרט נגד מי שהוביל את ההסכם, זאב חבר-זמביש, מנכ"ל אמנה. צמיגי רכבו נוקבו ואף נשלחו אליו מסרים כי אל לו להגיע למגרון.

יש לזכור כי את הישוב מגרון לא בנו תושבי מגרון לבדם, בלשון המעטה. מועצה אזורית מטה בנימין ואמנה השקיעו במגרון כסף רב, כספי המתיישבים כולם, והם אשר הביאו להשקעה הרבה של משרדי הממשלה השונים במקום. תושבי מגרון, ברובם, מתגוררים במבנים השייכים למועצת מטה בנימין ולאמנה.

ריסוק הנהגת ההתיישבות הוא ה"הישג" הראשון של תושבי מגרון. אין פלא כי בפרקליטות התעקשו כי כל אחד ואחד מתושבי מגרון יחתום על תצהיר תמיכה בהסכם. גם הם הבינו כי לאחר ריסוק הנהגת ההתיישבות על ידי תושבי מגרון, אין עוד עם מי "לסגור עסקאות" ונדרשת חתימה אישית של כל אחד מהם.

תמהני אם אנשי מגרון זוכרים כי מגרון איננה חזות הכל, וכי להתיישבות ביו"ש עשרות ישובים נוספים, אשר נזקקים לזמביש ולמועצת יש"ע, לכישוריהם, לקשריהם וליכולותיהם להמשך התפתחותם.

מוטי יוגב מונה במאמרו 3 בקשות של תושבי מגרון, המשקפות לדבריו, התעלות אל האחריות הכלל ישראלית, תוך מתן דגש לשיקול הלאומי על פני הפרטי: להישאר ברכס מגרון, לא להרוס את הישוב הקיים, להותיר אחיזה אזרחית או צבאית ביישוב הקיים.

אלא שהמדינה לא התחייבה בהסכם כי הישוב הקיים לא יהרס ולא התחייבה להותיר אחיזה אזרחית או צבאית במקום. נותרנו אם כן, בדרישה להישאר ברכס מגרון תוך העתקת הישוב אל "גבעת היקב" הנמצאת כ – 2 ק"מ דרומית לישוב הקיים.

"גבעת היקב" אינה אלא מובלעת של שטח בן כמה עשרות דונמים של אדמת מדינה בין אדמות הרשומות על שם פלסטינים נפקדים. כבר היום יש בה אחיזה יהודית משמעותית: מרכז המבקרים "נחלת בנימין", יקב פסגות המשובח ותחנת דלק. יש לה תב"ע מסודרת המיועדת לתיירות ולמסחר ויש (או היו) לה עוד תוכניות התפתחות רבות.

העתקת מגרון לגבעת היקב, תביא להקמת ישוב קטן, המונה כמה עשרות יחידות דיור צפופות בלבד, הזקוקות אף הן למבני ציבור ולשטחים פתוחים. בתנאים הקיימים היום, יישוב עתידי זה יתקשה להתפתח ולהתרחב וזאת בהיעדר קרקע פנויה לבניה.

האם זהו ה"הישג הגדול" של תושבי מגרון על פני הצעת זמביש? תמהני מה כה מקודש ברכס מגרון אשר דווקא בו חייבת להיות התיישבות למגורים, על פני העתקה של בסה"כ 2 ק"מ נוספים דרומה, אל פאתי הישוב אדם, ובניית 1,450 יחידות דיור נוספות תוך אישור תב"ע חדשה לגמרי.

מוטי יוגב מסיים את מאמרו בצפייה לאיחוד כוחות רעיוני ופוליטי על מנת להיות בעמדת עוצמה שתביא להתחשבות בעמדות ההתיישבות. ובכן, הסכם מגרון הביא להיפוכם של דברים. נצחונם, הינו ניצחון פירוס של ההתיישבות.

25.3.12

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: