פשיטת רגל מוסרית

מאמר מערכת

 כנס הנשים הישראליות שבאו להזדהות עם נשים פלשתיניות בכפר זורקי האבנים בית אומר, וכפי שפורסם ב'מקור ראשון' אף עמדו דקה דומייה לזכר ה'שהאידים', אינו משאיר מקום לספק: השמאל ויתר על השלום ועל הדו-קיום; הוא גויס לשותפות מלאה במלחמה הפלשתינית נגד מדינת ישראל.

אמנם, לפי דיווחו של ישי פרידמן בעיתון, נתגלעו חילוקי דעות בין הנשים הישראליות, שהיו המומות מאופי המפגן של הנשים הפלשתיניות, מהלאומנות הבוטה וההזדהות עם השאהידים, אבל בסופו של דבר, נשים ישראליות טובות וחסודות עמדו דום מתוך כבוד ויקר למחבלים מתאבדים שרצחו עשרות – אם לא מאות – ישראלים.

מדובר בהזדהות עם פעולות דוגמת הטבח בבית הספר היהודי בטולוז. האם הנשים הישראליות חברות הארגון החדש 'לא מצייתות', היו נוסעות לכינוס כזה בבית אומר גם אם היה נערך ביום הלוויתם של הילדים אריה, גבריאל ומרים והרב יונתן סנדלר?

השאלה מציקה. מדוע האסתטיקה המתיפייפת של נשים בורגניות, חלקן אוחזות גיטרה כמו הזמרת רונה קינן, מביאה אותן אל המחוזות ההזויים של שותפות במאבק האיסלאמו-פאשיסטי? לא צריך לכסות: מה שמכונה 'המאבק הפלשתיני' מובל היום על ידי זרמים איסלאמיים פאשיסטיים, שמבקשים להשליט משטר טרור בכל ארץ ישראל. קשה שלא לראות בכך פשיטת רגל מוסרית. 'זוהי המהפכה במחוזותינו', אומרות לכאורה נשים אלו, 'אנחנו בנות המהפכה, אנחנו "לא מצייתות" ותומכות בזרמים מהפכניים'. הזרמים הללו הם בעצם מהפכה פלשתינית-אסלאמיסטית, שחרתה על דגלה רצח המוני של יהודים ומשטר טרור, כפי שזה מתקיים בעזה.

בציבוריות הישראלית נוטים לזלזל בכוחו של השמאל הקיצוני – הרי כל חברי הארגונים שחלקם ממומנים בכספי הקרן לישראל חדשה, אינם מביאים לכנסת אפילו מנדט אחד. הזלזול הוא טעות קשה ביותר. בחזית המלחמה העממית נגד העם היהודי, הכוח הפרלמנטרי הופך לבלתי רלוונטי. נגדו עומד כוח תעמולתי פסיכולוגי, והעובדה שארגוני טרור פלשתינים מצליחים לגייס נשים וגברים מקרב האליטה הישראלית למאבקם לחיסול ישראל היא מקור לדאגה. זוהי חזרה לימים החשוכים של המפלגה הקומוניסטית בארץ ישראל שלפני קום המדינה. אז, התגייסו הקומוניסטים המקומיים למען הטרור הפלשתיני ולעקירת הציונות.

ההבדל הוא שהיום, המגויסים לעקירת היהודים מארצם ולמען המאבק האיסלאמיסטי באים מחוגי האליטה הישראלית ולא מהשוליים הדחויים.

הרצח בטולוז מזכיר לנו את אחדות הגורל היהודי, הוא צריך להחדיר לתודעת הציבור כמה חיי יהודים עדיין פגיעים ושבריריים בכל מקום בעולם, גם בישראל. הרצח הוא עדות לכך שחומות החוק ומעטפת ההגנה של המוסר האוניברסאלי, אין בכוחן להגן על חיי יהודים. הגורם לשבריריות היא תעמולת השנאה הבלתי פוסקת שהופכת חיי יהודים להפקר, לה שותף גם השמאל הקיצוני בישראל.

פגיעה בילדים יהודים תמיד היתה יעד של ארגוני הטרור הפלשתינים. ההבדל הוא שבעבר, היו אלה ילדי אביבים ומעלות, ילדים בארץ ישראל; היום אלה ילדים בצרפת. הרוצח לא וידא הריגה בגלל שטיפת מוח של שנאה איסלאמיסטית; הוא רצח משום שהרגיש שקיימת אווירה של מתירנות סביב כל מה שקשור בישראל או בעם היהודי, שהרי לא עובר שבוע בלי פסטיבל שנאה אנטי-ישראלי/ אנטי-יהודי. זהו הרקע למעשה הטבח. כאשר יוצרים אווירת פוגרום פוליטית-אידיאולוגית נגד כל דבר ישראלי, פוגרום פיזי הוא התוצר הבלתי נמנע.

23.3.12

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: