תת מודע אירופי מסוכן

פרופ' שמואל טריגנו הוא מרצה באוניברסיטת פריז 

מתחילת שנות ה-2000, פרוץ האינתיפאדה השניה בישראל, באו רוב ההתקפות האנטישמיות נגד יהודים בצרפת מקרב חוגי הקהילה המוסלמית. החברה הצרפתית לא רצתה להכיר במציאות הזו ולעמוד בפניה. להיפך, היא העדיפה להאשים את ישראל בהיותה גורם לאלימות, ובעקבות כך את הקהילה היהודית בתוקפנות ובהסתגרות. לבידוד הקהילה היתה הסתייגות אחת: אם יתרחקו היהודים מישראל ויאשימו אותה ב'חטא המוסרי' של רדיפת פלשתינאים, הריגת ילדים ונשים – יתקבלו בחום בדעת הקהל הצרפתית.

עכשיו, כשאנחנו יודעים מיהו מבצע הטבח בטולוז ומה מקורותיו, ניתן להסיק – מעבר לכאב שאנחנו מרגישים – כמה מסקנות מושכלות מן המאורע והתגובות אליו. הרוצח שייך לקהילה המוסלמית ומושפע ממוטיבים דתיים. הוא נולד בצרפת למשפחה ממוצא אלג'יראי, שהה באפגניסטן ובפקיסטאן, והצטרף לתנועה פונדמנטליסטית שקרובה לאל קאעידה. את הילדים היהודים רצח "כדי לנקום את מות הילדים הפלשתינאים בידי הישראלים שרוצחים אותם בעזה", כלשונו. כך נבנה המיתוס של רצח העם בעזה, שנפוץ מאוד בדעת הקהל הצרפתית.

בישראל לא מעריכים מספיק את עומק המיתוס של 'רצח העם הפלשתינאי', ו'הטבח בעזה'. בל נשכח שהמיתוס הומצא לראשונה בצרפת על ידי הטלוויזיה הרשמית, בפרשת הילד מוחמד א-דורה. פרשה זו, על אף שבית המשפט עצמו פקפק באמינותה, הפכה לדגל וסמל למלחמה אנטי-ציונית והחייאת עלילות הדם.

רק לפני מספר שבועות שודרה בטלוויזיה הצרפתית הרשמית התכנית 'מבט לכדור הארץ' שעסקה ב'גזענות הישראלים בשטחים' והביאה אך ורק את קולה של התעמולה הפלשתינאית. התלונה שהגישו מוסדות הקהילה היהודית בעניין, לא העלתה ולא הורידה.

על הרקע הזה יש להבין את האלמנט החשוב ביותר מבחינת דעת הקהל הצרפתית: תגובת השלטונות לרצח, ששיקפה את הלך הרוח הציבורי. הקמפיין לבחירות לנשיאות הופסק, הונהגה דקת דומיה בכל בתי הספר ברחבי צרפת, ובהלוויה נכח נציג רשמי ובכיר של ממשלת צרפת. על אדמתה נערך לנרצחים טקס לוויה חצי-רשמי.

המשקיף מן הצד שואל את עצמו, איך דעת הקהל והשיח התקשורתי יכלו לעבור באופן כה חד מאווירה מזיקה ליהודים בעשר השנים האחרונות, לגילויי אהבה עוצמתיים כל כך?

התשובה לכך היא שיהודים בצרפת מהווים סמל מקודש, טאבו. התודעה הכללית מתקשרת באופן ישיר למאורעות השואה. אולם למרות שמחשבה ראשונה הדבר עשוי להיראות מרגיע, במחשבה שניה זוהי תופעה מדאיגה מאוד.

שתים עשרה שנים אנו מנסים לייצר פרספקטיבה ראוייה באשר לישראל, להוכיח, להביא נתונים, לשנות תפישה. העובדות לא משנות: בצרפת קיימת דת חדשה, אמונה לא רציונלית שקשורה למיתוסים עתיקים של אנטי-יהדות. האמת המרה היא כי היורשים העיקריים של זכרון השואה הם דווקא הפלשתינים, ומי שנחשבת למתאכזרת כלפיהם היא דווקא ישראל. ביום הזיכרון ה-60 לשחרור מחנה אושוויץ, דעת הקהל עברה באופן פראי ופתאומי מהאשמת היהודים בהתאכזרות לילדים, לזכרם של קרבנות השואה והלקחים הנלמדים ממנה. זהו קישור מסוכן ואפל. דבריה של קתרין אשטון, שרת החוץ של האיחוד האירופי שהשוותה בין טולוז לבין עזה, מהווים סימן קליני המאשר את הפרשנות הזו.

על אף התחושה הטובה מההזדהות הגורפת עם קרבנות הטבח האחרון, אחדות הדעות העכשווית מדאיגה מאוד במישור התת-מודע. אחדות זו, שנחשבת מוסרית ופרו-יהודית, עלולה להתגלות לבסוף כמכשיר שישמש נגד ישראל והתומכים בה, כלומר, יהודי צרפת. למי שאוחזים במיתוס האנטי-ציוני, הסיבות והנסיבות לא יחסרו.

23.3.12

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: