תצרף מגרון

פרופ' משה דן, מרצה להיסטוריה

פסיקת בג"ץ מהיממה האחרונה, לפיה יש לפנות את מגרון ואין לקבל את פשרת המדינה עם המתנחלים, מחייבת לחזור לנקודת להתחלה ולשאול את השאלות הבסיסיות ביותר בנושא.

איפה הבעלים הערבי, לכאורה, של אדמת המריבה? מדוע לא הופיע עם התיעוד הנדרש ותבע את רכושו? מדוע הקרקע לא עובדה מעולם? מדוע יורשיו של האיש, שנפטר בסביבות 1965, לא דרשו את הקרקע עד שבאו אנשי "שלום עכשיו" וטענו לזכויותיהם במקומם?

שאלות אלו מעלות חשד כי רישום הקרקע על ידי השלטונות הירדניים אינו אמין ואינו מבטא זכויות בשטח, שכן הסדרת זכויות בקרקע מן הסוג שעליה יושבת מגרון, אמור להתבסס על זכויות שנוצרו כתוצאה מעיבוד.

לעומת החשדות, שאינם מבוססים, לתושבי מגרון יש טענה משפטית טובה נגד טענותיהם של אנשי "שלום עכשיו", והיא כי רכשו את הקרקע מבעליה. במשך שבע שנים מנע מהם בית המשפט העליון, וכן הפרקליטות ו"שלום עכשיו" לשטוח את טענותיהם בפני הערכאות האזרחיות המתאימות, שכן, בית המשפט המוסמך לברר טענות אלה נמנע מדיון בוויכוח שהוא בעל אופי אזרחי כל עוד הנושא מתברר בבג"ץ, ואילו בג"ץ נמנע מבירור של שאלת הבעלות על הקרקע, היות שהוא פועל כערכאה מנהלית.

וכך, בהתעלם מטענותיהם של אנשי מיגרון ותוך רמיסת זכויותיהם, נוצר מצב אבסורדי, שרק עתה, לאחר שבית המשפט העליון הכריע כי יש להרוס מגרון, נפנה בית המשפט בישראל לדון בשאלה המהווה את לב העניין: של מי בעצם הקרקע?

זהו אינו מקרה יחיד של הטיה פוליטית ומשפטית. בדצמבר 2009 המשטרה חזרה בה מכתב-אישום נגד תושבי חוות מעון שנעצרו והואשמו בהסגת גבול, לאחר שהוכח כי הערבי שטען לקרקע לא היה הבעלים שלה. למרות זאת, העידו פקידי המינהל האזרחי בבית המשפט כי הקרקע כן היתה רכושו.

גם ההטייה של הפרקליטות אינה עניין חדש. טליה ששון, שהייתה ראש המחלקה לתפקידים מיוחדים בפרקליטות המדינה, כתבה דו"ח הרסני נגד ההתיישבות היהודית ביש"ע, ואחר כך התמודדה בבחירות לכנסת מטעם מרצ.

פרקליטות המדינה גם נוטלת חלק במסע נגד יהודים ביש"ע. שי ניצן, המשנה לפרקליט המדינה לתפקידים מיוחדים, העומד למעשה בראש כוח משימה בין-זרועי נגד יהודים ביו"ש. חקירה של הכנסת העלתה כי פעילותם מוטה ומוּנעת פוליטית. למרות חוקיותה המפוקפקת, ממשיכה קבוצתו של ניצן לסמן יהודים כמטרה ולפגוע בכך בשלטון החוק.

המנהל האזרחי ביו"ש משמש זרוע של משרד הביטחון, והוא אחראי לאישור תוכניות בנייה באזור. על פי כתבתו של חיים לוינסון ב"הארץ" (25.2.2012) "מועצת התכנון העליונה של המינהל האזרחי (בראשותו של שלמה מושקוביץ) פסלה תכנית של הדרג המדיני להלבין את המאחז סנסנה בדרום הר חברון".  יכולתם של פקידים מן השמאל להפוך החלטות של הממשלה או של הכנסת מלמדת על היקף הפגיעה השורשית במוסדות השלטון.

המאבק על מגרון הוא תסמין לבלבול של הממשלה ולחוסר יכולתה לקבוע מדיניות. העתקת מגרון מגבעה אחת לאחרת, הריסתן של קהילות יהודיות ובתים ופינוי יהודים לא יפתרו את השאלה היסודית: אם ליהודים יש זכות להתגורר ביו"ש ולמי שייך האזור. על הכנסת להכריע בשאלה זו, ולא על הפקידוּת הצבאית.

מגרון מסמלת את המאבק הפוליטי והאידיאולוגי הנוגע לחוט השדרה של הדמוקרטיה הישראלית ושל הריבונות של העם היהודי בארץ ישראל. במקום שחשבנו שהמאבק נגמר – שם הוא רק מתחיל.

26.3.12

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: