פרשנות מקלה לרצח

ידידיה אטלס, עיתונאי המתמחה בגאו-אסטרטגיה של המזרח התיכון

העובדות אינן חשובות, חשובה רק הפרשנות, זה מה שגוזרת האופנה הפילוסופית בתקופה האחרונה. הטרנד מחלחל לתקשורת: גם לאחר שרוצח מוסלמי חסר רחמים לוקח מקלע ומחסל שלושה ילדים יהודים קטנים ואת הרב שלהם – אף אחד לא מסוגל  לומר שהם נרצחו בשל היותם יהודים.

כאשר מדובר על מוסלמי קיצוני, תמיד ישנן נסיבות מקלות. תמיד יש נקודת מבט שמציגה את מעשה הרצח באופן מרוכך, שמסבירה את הרקע בשלו הרוצח היה 'מוכרח' לבצע את המעשה. הוא אשם – אבל לא לגמרי, כי הוא 'מונע' על ידי נסיבות שאינן תלויות בו. בקיצור, הרוצח הוא גם כן קורבן.

הדוגמה הבולטת לאובססיית הפוליטיקלי קורקט הזו היא מאמר המערכת של ה'וושינגטון פוסט' מסוף השבוע האחרון. האבחנה הרשמית שלו היתה כי "ההתקפות בצרפת מדגישות את אתגר ההגירה במדינה". במילים אחרות, הבעיה היא לא רק הג'יהאד האיסלאמי, אלא סוגיית השילוב החברתי בין אוכלוסיות.

העיתונות הצרפתית דיווחה כי הרוצח האסלאמי המאותגר חברתית, מוחמד מראח, אומן באפגניסטן ופקיסטן, לשם נסע לאחר שבילה זמן בכלא בעקבות מעשי גניבה בהם הורשע. עבור ה'וושינגטון פוסט', העובדות נתונות לפרשנות אחרת: "מראח, אזרח צרפתי ממוצא אלג'יראי… נעצר ונכלא בקנדהאר", המסכן. מראח, הרוצח הארור, אינו מסכן שנעצר באפגניסטן, שם היה תייר עטוי מצלמה דיגיטלית, כפי שניתן להבין ממאמרו של ה'פוסט'. למעשה, הוא עסק בהרכבת פצצה.

סקירה פשוטה של העובדות מחזקת את ההשערה כי מראח היה טרוריסט מוסלמי קיצוני שאומן על ידי אל קאעידה והטליבאן, שביצע את מעשה הג'יהאד שלו על פי האידיאולוגיה בה האמין. אבל למה לקרוא את העובדות ומיד לקפוץ למסקנות? נכון שמראח – קורבן קשיי ההגירה הצרפתיים – עשה את כל הדברים האלה, אבל הסיבה למעשים היא מה שחשוב.

ה'פוסט' לא שוכח להזכיר לנו כי "ממשלתו של סרקוזי לא עשתה מספיק כדי לשפר את תנאיהם של המוסלמים הצרפתים: הצעירים חיים, לעתים קרובות, בגטאות עולים. מראח סיפר למשטרה כי הרצח נועד לנקמה על האיסור על שימוש ציבורי ברעלה האסלאמית, איסור שנתמך על ידי סרקוזי. למרות שמדיניות זו לא מסבירה או מצדיקה את ההתקפות, הגברת האפליה נגד הקהילות המוסלמיות אינה התגובה הנכונה".

ובכן, ניתן לשאול, אם מדיניות זו לא מצדיקה את ההתקפות, מדוע לכתוב בביקורתיות אודותיה, אם לא כדי ליצור נסיבות מקלות שמאשימות בהנעת הרוצח את ממשלת צרפת?

אילו צרפתי-ישראלי היה רוכב על אופנועו לבית ספר הערבי-מוסלמי בטולוז, ובדם קר פותח באש על תלמידי בית ספר צעירים מטווח אפס, האם מערכת ה'וושינגטון פוסט' היתה מציעה את אותן הקלות צדקניות לרוצחים?

אין ספק כי חברי מערכת העיתון מגנים את הרצח האכזרי בטולוז, אך מאמר המערכת שלהם, בכוונה או שלא, יכול בקלות רבה להטעות את הקוראים ולגרום להם לחשוב שישנם גורמים אחרים במשוואה. גורמים מקלים שאינם קשורים לאמת הנוראה האחת: הג'יהאד האסלאמי הקיצוני רצח באכזריות ילדים יהודים חפים מפשע – רק משום שהם יהודים.

27.3.12

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: