הביטוח הלאומי – לא הצלחה כבירה

רן מלמד, סמנכ"ל מדיניות חברתית בעמותת 'ידיד'

אסתר דומיניסיני, מנכ"ל הביטוח הלאומי, סיימה את תפקידה ועברה לתפקיד בכיר בבית החולים 'הדסה' בירושלים. בשבועות האחרונים נערכו עמה ראיונות רבים, כראוי למנהלת בכירה באחד מן המוסדות החשובים ביותר במדינה.

מי שאינו מכיר את המוסד לביטוח לאומי, יכול לחשוב שמדובר בהצלחה ניהולית כבירה, שהביאה את המוסד – הידוע כאחד מנותני השירות הגרועים ביותר במדינה – למקום בו הוא מתחרה עם המוסדות המובילים בעולם. כמי שפועל רבות מול הביטוח הלאומי, אני מבקש להציג צד אחר של התמונה.

נתחיל בעניים. אל רובם מפנה דומיניסיני אצבע מאשימה, ותוהה כיצד ניתן להסביר את העובדה כי מול ההכנסות המועטות שלהם, נדמה כי ההוצאות גבוהות בהרבה. "מאיפה מגיע הכסף?", שואלת המנכ"ל היוצאת, "כנראה שמספר העניים בישראל קטן בהרבה ממה שחשבנו".

אני מניח שאת המושג 'אוברדרפט' אפילו הגברת המנהלת מכירה. גם לעניים יש משיכת יתר, רק שאצלם היא מלווה בחובות ובהלוואות, בגמ"חים ובתרומות, בנזקקות לחבילות מזון ובקבלת סיוע ממשפחה וחברים – והמצב הולך ומסתבך.

חלק ממקבלי הקצבאות עובדים בשחור, כולם יודעים את זה. אך אם דומיניסיני היתה מנהלת מלחמת חורמה ומבטלת את 'המדרגות' המרושעות, שמהוות חסם בפני אמהות חד הוריות המבקשות לצאת לעבודה ולקבל מזונות או השלמת הכנה – דיינו. במקום זה, היא מעדיפה להסתתר תחת המשפט 'כך החוק קובע', ומבקשת לגלגל את האחריות למשרד האוצר – שאשם לא פחות, אולם לא באופן בלעדי.

גלגול העיניים תוך ציטוט נתונים ודוחות, הוא נסיון נואל להתחמק מהאמת הברורה. דומיניסיני, כמו רבים לפניה, מעדיפה להאשים את החלשים מאשר לפעול לשינוי המצב. להתגולל במקום לקחת אחריות ולהלחם על תוספת תקציבים, הגדלת הקצבאות, ביטול מקיף ורחב של נהלים ובעיקר מתן אפשרות לכמה שיותר זכאים לממש את זכויותיהם.

במהלך ארבע השנים האחרונות אני מנהל שיח חד-כיווני בכל הנוגע להקמתו של סניף מסודר ומאורגן של הביטוח הלאומי בעיר רהט. ארבע שנים בהן הוגשו אינספור שאילתות, נערכו עשרות שיחות טלפון – ודבר לא הועיל. ככל הנראה, לתפיסת הביטוח הלאומי, לא יקרה כלום לאם חד-הורית מהעיר הבדואית (המונה, אגב, כ-50 אלף תושבים) אם תוציא ממון רב ותיסע לבאר שבע כדי למצות את זכויותיה. שנים בהן אני שומע שהמוסד אינו מצליח למצוא מבנה מתאים להקמת סניף ראוי, בעיר ובה אוכלוסייה ענקית.

ואי אפשר בלי מילה על הוועדות הרפואיות. בחודשים האחרונים אני מלווה אזרחית בהליכי הבקשה מול הוועדה הרפואית. בשלב מסויים אמרה לי בכירה במוסד: "הגישו נגדנו תביעה – רק כך תוכלו לקבל את מה שמגיע לכם". הוא שעשינו – ולדיון הראשון אנשי המוסד כלל לא טרחו להגיע. למה להם? הרי "המענה האנושי שלנו הוא מהטובים במזרח התיכון", העידה המנכ"ל.

הגב' דומיניסיני היא אולי מנהלת בכירה וייתכן שאפילו חוללה מהפך במוסד, אך אני סבור שכמו רבים אחרים המגיעים לעמדות כוח ושררה, שכחה בתקופה הזו שני דברים. הראשון: תפקידה אינו לשמור על כספי הביטוח הלאומי אלא לחלק אותם לזכאים. השני: כל אדם הפונה לביטוח הלאומי בבקשה לסיוע חייב להיחשב כאילו הוא צח כשלג. לצערי, דומיניסיני לא פעלה ברוח זו.

1.4.12

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: