הפתרון היחיד – חוק ההסדרה

ח"כ זבולון אורלב, חבר סיעת הבית היהודי-מפד"ל החדשה בכנסת

המטרה האמיתית של חצי הביקורת בעניין מגרון – חצים שהופנו כלפי בג"ץ שפסל את הסכם הפשרה הכואב – היא הממשלה. היא זו ששלחה משפחות צעירות להתיישב במגרון, היא זו שסייעה בהקמת ופיתוח התשתיות, הכינה תוכנית אב, סללה כביש, הקימה גני ילדים, מקווה ובית כנסת, והיא שנתנה את ההרשאה למתוח את קווי החשמל ולהניח את קווי המים. המתיישבים ידעו כי הם שליחי המדינה – ברשות ובסמכות.

תושבי מגרון הוכיחו גבורה נפשית בחתימתם על הסכם הפשרה מול הממשלה. הם דחקו את טענתם הצודקת והמוסרית להמשך קיום הישוב, משום רצונם להימנע ממאבק אלים מול רשויות המדינה ולהעדיף את דרכי השלום. בחתימה על ההסכם, התחייבה המדינה לאחריות מוחלטת כלפיהם.

לכתחילה חשבתי כי הפתרון במגרון, כמו גם בשכונת האולפנה בבית אל, בגבעת אסף, בעמונה ובעוד כמה אלפי בתים בישובים הוותיקים ביהודה ושומרון הוא הסדרה חוקית. לכן יזמתי את חוק הסדרת המאחזים, לפיו אם תוכח בעלותו של פלשתיני על קרקע שעליה מצוי ישוב בן 4 שנים לפחות, הרי שניתן יהיה לפצות אותו פיצוי מלא בכסף או בקרקע חלופית.

במצב הנוכחי אליו הגענו – וכן בראיית הנולד לעתיד, במאחזים ובישובים נוספים – אין מוצא שימנע הרס ישובים ובתים זולת השלמת החקיקה בדבר הסדרת המאחזים.

סוגיה זו איננה משפטית אלא מדינית ופוליטית. ההתיישבות ביהודה ושומרון היא נושא מדיני רב חשיבות, שעומד על סדר יומה של הממשלה. הבחירות האחרונות הוכיחו שיש רוב מוצק התומך בהתיישבות ופוסל כל אפשרות של הריסה או גירוש מתיישבים. גם אם מבחינה משפטית פסק בג"ץ כפי שפסק, המילה האחרונה איננה משפטית אלא מדינית, והיא צריכה להיקבע על ידי הממשלה והכנסת.

בידי הממשלה והכנסת הסמכות, האחריות ואף החובה, לממש את דעת הרוב ולהסדיר את התשתית החוקית להתיישבות ולמניעת הרס יישובים. זהו מבחנן של הממשלה והכנסת – ואל להן להתחבא מאחורי הסינר של נשיא העליון, השופט גרוניס.

פסיקתו של בג"ץ לא רק שאיננה פוטרת את הממשלה ממחויבותה שלא לגרש את מתיישבי מגרון, אלא מחייבת אותה לגבש פתרון מוחלט ולאפשר את המשך המגורים בישוב על פי הסכם הפשרה. באופן תיאורטי, ניתן להציע לתושבי מגרון לעבור לאתר זמני עד שייבנה ישוב הקבע בגבעת היקב, אך ספק אם ניתן לעשות זאת בארבעה חודשים. אין מוצא אחר, אלא שהממשלה תתמוך בחוק הסדרת המאחזים.

אין מדובר ב'חוק עוקף בג"ץ'. מדובר בחוק מתקן בג"ץ. במקום שבג"ץ יקבע עובדות מדיניות שבסמכות הממשלה והכנסת בגלל עניינים משפטיים, צריכות הממשלה והכנסת לממש את המדיניות שלשם יישומה נבחרו. בסמכותן להתגבר על השאלות המשפטיות בחקיקה מתאימה.

הפרדת הרשויות צריכה לבוא לידי ביטוי בעניין זה: לא זכויות הקניין של אדם זה או אחר צריכות להיות הגורם המוביל במדיניות ההתיישבות של הממשלה והכנסת. לזכויות קניין יש מגוון פתרונות, מבלי לקפח את הפרט.

עובדה היא שמגישי העתירה הם גופים פוליטיים מובהקים, המובילים אג'נדה פוליטית שמאלנית לעקירת יישובים. 'שלום עכשיו' ו'יש דין' מנצלים את הזירה המשפטית להשגת הישגים פוליטיים. מגרון הוקמה ברשות הממשלה ובסמכותה – והיא זו שצריכה לדאוג לפתרון מדיני וחוקי.

30.3.12

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: