שותפות אסטרטגית בלתי צפויה

עומר גנדלר הוא חוקר יחסים בינלאומיים ובעל הבלוג 'תוצרת חוץ'

גבות רבות הורמו מאז פרסם המגזין 'פוריין פוליסי' ביום חמישי האחרון כי ישראל מפעילה בסייסים צבאיים באזרבייג'ן. איך קרה כי דווקא מדינה מוסלמית שיעית, קטנה וצעירה, הפכה תוך פחות מ-20 שנה לשותפה אסטרטגית של מדינת ישראל ואף מאפשרת לה להשתמש בשטחה למטרות ביטחוניות? מבט מעמיק על אזרבייג'ן ובחינת האתגרים העומדים בפניה, הופך את הקשר עם ישראל לטבעי וברור הרבה יותר.

שלושה אתגרים מרכזיים עומדים בבסיס מדיניות החוץ של אזרבייג'ן בשנים האחרונות: ארמניה, איראן והמערב. בכל אחד מאותם אתגרים, מצאה אזרבייג'ן כי מדינת ישראל הינה שותפה חשובה להצלחה.

מאז שזכו לעצמאות, נתונים האזרים בסכסוך מתמשך עם שכניהם ממזרח: הארמנים. הסכסוך התדרדר למלחמה בתחילת שנות ה-90, ועלה בעשרות אלפי הרוגים. המערכה הסתיימה ללא הכרעה ברורה והשאירה חלקים גדולים מהטריטוריה האזרית תחת שליטה ארמנית, כאשר מוקד הסכסוך הוא אזור נגורנו-קרבאך, ובנוסף אליו המובלעת של נחיצ'יבאן. בנוסף למלחמה, אחת מנקודות המשבר הייתה התמיכה האיראנית בצד הארמני. איראן, שנוהגת לתמוך בכל מיעוט מוסלמי ברחבי העולם, מצאה לנכון לתמוך דווקא בצד הנוצרי – ובכך הגדילה את תחושת האיום וחוסר הביטחון שאופפת את אזרבייג'ן. חוסר הביטחון התמידי דוחף את האזרים לחפש עזרה צבאית מכל כתובת אפשרית.

מעבר לתמיכה בארמניה, ישנו איום איראני מוחשי הרבה יותר עמו נאלצת אזרבייג'ן להתמודד. איראן היא מדינה רב לאומית, אשר יותר מ-50 אחוז מאזרחיה אינם שייכים ללאום הפרסי. משלל המיעוטים המרכיבים אותה, האזרים מונים כעשרים מיליון בני אדם – כמות הגדולה פי שלושה מכמות האזרים באזרבייג'ן עצמה. בעיניים איראניות, המיעוט האזרי הוא פצצה דמוגרפית מתקתקת. האיראנים מפחדים מהתגברות תחושת הלאומיות האזרית וברקע תסריט האימים של איחוד עתידי.

אל איום זה מתווסף גם הפחד מהמודל השיעי-חילוני אותו מציגה אזרבייג'ן. איראן חוששת שאם יצליח המודל, יהפוך לאלטרנטיבה וחיקוי בקרב צעירי עמה. בצורה התרבותית-דתית הזו מוכנה איראן להילחם בכל מחיר, במיוחד כאשר היא שוכנת לגבולה. בעל כורחה הפכה אזרבייג'ן לאויבתה של איראן – שהגבירה את תחושת ההזדהות עם ישראל.

האתגר השלישי הוא הקשר עם המערב. מאז זכתה בעצמאות וכמו רפובליקות סובייטיות אחרות, שאפה אזרבייג'ן ללמוד ולהתפתח בהתאם למודל המערבי. אזרבייג'ן היא דמוקרטיה (יש שמגדירים אותה הדמוקרטיה המוסלמית המתקדמת בעולם); בונה בהדרגה כלכלה חופשית; מקיימת קשרים קרובים עם נאט"ו ועם האיחוד האירופי וסוחרת בעיקר עם ארה"ב ומדינות אירופה. הכלכלה האזרית מבוססת, במידה רבה, על יצוא נפט אלטרנטיבי לנפט הערבי ובין לקוחותיה ניתן למצוא גם את ישראל. אזרבייג'ן מאמינה כי קשר קרוב עם ישראל, באזור בו תמיכה שכזו אינה שכיחה, הוא מסר ברור לעולם המערבי ובעיקר לארצות הברית לגבי הכיוון בו היא נוקטת.

גם אם יש אמת בפרסום לגבי הבסיסים וגם אם לא, הברית האסטרטגית בין ישראל ואזרבייג'ן קיימת. היא מבוססת לא רק על אתגרים גאו-פוליטיים משותפים, אלא גם על יעדים משותפים ובעלות ברית דומות. מעבר לרווחים המיידים ששתי המדינות זוכות להם מקשר שכזה, ישנה גם הבנה משותפת וחשיבה לטווח ארוך. הקשר אמנם מפתיע רבים, אך הוא טבעי ואמיץ ועתיד ללכת ולהתפתח.

2.4.12

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: