להסיר את המצור האזרחי על עזה

יוני אשפר, מנהל המחלקה הציבורית בארגון השמאל 'גישה'

בזמן סבב האלימות האחרון בדרום, שגרת הפעילות במעבר 'כרם שלום' נמשכה כמעט כרגיל. עובדה זו ממחישה את הפער בין עזה המדינית-ביטחונית לעזה הכלכלית-אזרחית. בראשונה, רקטות, טילים ואיומים לוחמניים עפים מצד לצד; בשנייה שולט האינטרס המשותף לשני הצדדים – לאפשר תנועה סדירה של סחורות. האתגר הגדול של מערכת הביטחון הוא לאפשר מעבר סחורות בשטח שמולו מתקיים עימות צבאי פעיל.

אם לשפוט לפי אמירות של גורמים בצבא בשנה האחרונה, הם נכונים לאתגר הכפול, מתוך הבנה שעמידה בו תניב לישראל תועלת מדינית וביטחונית חשובה. לכן הם מצהירים פעם אחר פעם על מחויבותם "ליצור הבדלה בין האוכלוסייה לגורמי הטרור". הימים בהם תנועה הותרה רק במקרים הומניטריים עברו. או כפי שנכתב לאחרונה באתר של מתאם פעולות הממשלה בשטחים: "'אין יותר הומניטארי', סיכמו כלל הקצינים והמתאמים האזרחיים במנהל התאום והקישור בעזה, 'מזמן עברנו ליציבות והתייצבות כלכלית".

דו"ח הבנק העולמי שפורסם לפני כשבועיים קבע שהצמיחה הכלכלית בעזה נסמכת על כספי סיוע, ולא תחזיק מעמד בלי התאוששות של המגזר הפרטי ובלי הכנסות משמעותיות מייצוא. את זה, הדרג המדיני ממשיך למנוע על ידי 'מדיניות הבידול'.

במסגרת אותה מדיניות, מותר לתושבי עזה לייצא לכל העולם פרט לישראל וליהודה ושומרון. במציאות, לתוצרת מרצועת עזה יש ביקוש זניח מחוץ לשני אזורים אלה. ההיתרים העונתיים לייצא מעט תוצרת חקלאית לאירופה, לירדן ולסעודיה רחוקים מאוד מלהוות תחליף למאות אלפי הטונות מעזה ששווקו מדי שנה בישראל וברשות הפלשתינית עד 2007 – גם בשנות השיא של האינתיפאדה השנייה.

חמש שנים ללא הכנסות מייצוא הפכו את עזה לכלכלת אבסורד. בעוד שהמגזר הפרטי היצרני שלה, בתעשייה ובחקלאות, שותק והתמוטט, הכנסות הממשלה רק גדלו – בעיקר הודות למיסוי של כלכלת המנהרות. מיליונרים מקורבי חמאס השתלטו על תחומי היבוא, הנדל"ן והקמעונאות. בקרב שאר האוכלוסייה, רמת העוני נשארה ללא שינוי, ושיעור האבטלה הרשמי עומד על 30%.

את המציאות הזאת רואים אנשי מערכת הביטחון, ומדבריהם אפשר לשער שהיא לא נראית להם טובה לביטחון. בינתיים, בדרג המדיני חושבים ומדברים רק על עזה המדינית-ביטחונית, זו של הטילים והמילים. לפני שבועיים אמר שר החוץ ליברמן שאין כל כוונה לחדש את התנועה בין עזה ליהודה ושומרון, כל עוד החמאס שולט ברצועה.

אם היה מקשיב לאנשי הצבא, אולי היו מספרים לו שכבר יש תנועה, שהיא כפופה להגבלות שמונעות יציבות כלכלית, שלא כל ההגבלות האלו הכרחיות לצורכי ביטחון, ושמבחינות רבות, חלקן אפילו משרתות את חמאס. ייתכן שאז ליברמן היה נזכר במאמר על סוריה שפרסם רק השבוע בג'רוזלם פוסט. "אחד מתנאי המפתח לצמיחתה של דמוקרטיה יציבה ומשגשגת", כתב, "הוא נוכחות של מעמד ביניים חזק, רחב ומצליח".

מעמד הביניים של עזה – המפתח לשגשוג, ביטחון ויציבות ברצועה ובדרום הארץ –  לא יתאושש ולא ישרוד אם לא תתאפשר תנועה סדירה של סחורות בינה לבין הגדה. כדי לתת לו סיכוי, כל מה שנתניהו, ברק וליברמן צריכים לעשות זה להקשיב – אם לא לארגוני זכויות אדם, לכלכלנים ולפרשנים ולמה שאומרים אנשי הביטחון.

 3.4.12


מודעות פרסומת

3 Responses to “להסיר את המצור האזרחי על עזה”

  1. יונ, מה שאתה בעצם אומר זה בואו נעשה נסיון שלנו לייצב את הכלכה הפלסטינית, לעזור וליצור מעמד ביניים חזק ורחב והכל באמצעות פתיחת השערים והכנסה של סחורות וייצוא אחר. מה שזה אומר זה שאנחנו נעשה פעם נוספת צעד קדימה (ולא, זה לא כמו משחקי ילדים מי עושה ראשון) ונמתין לתוצאה שבמידה ולא תגיע ובמידה והפתח ינוצל לצרכים אחרים (כי כמו שכתבת תחומי הייצוא כבר בידי מקורבים לחמאס) הרי שנצטרך לחזור לאחור, עם כל המשמעויות הבנלאומיות של סגר מחדש. למה, למה לא ניתן לבצע משהו בצורה מאורגנת, מסודרת על ידי הממשל (שלנו או שלהם) או אפילו גורם חיצוני, מגשר/ מפשר. למה לא ליצור "אזור סחר חופשי" או משהו דומה?

    • אני לא אומר שאנחנו צריכים לייצב את הכלכלה הפלסטינית וליצור בה מעמד ביניים, אלא שיש בה כבר מעמד ביניים שיכול להתחזק ולייצב אותה, בצורה שעשויה להחליש את המונופולים של השלטון ומקורביו. אבל אין לו סיכוי לעשות זאת תחת ההגבלות הנוכחיות על שיווק סחורות מחוץ לעזה. אני לא מכיר מומחה ביטחון, פרשן, או פוליטיקאי רציני מימין או משמאל שחושב שצריך לחזור לאחור ולהחריף שוב את הסגר למצב שבו הוא היה. די ברור שזו היתה מדיניות שגויה, ולכן הממשלה הנוכחית שינתה כיוון. אני מסכים אתך שעדיף שישראל תיזום מהלך שיסדיר את ערוצי התנועה האזרחית בצורה מתואמת, שגם תשמור על האינטרסים הביטחוניים. למעשה, כמו שכתבתי, כבר היום יש לא מעט תיאום בין שני הצדדים בכל הנוגע להכנסת סחורות לעזה, כניסת אנשים לישראל (כ-4000 כל חודש), וייצוא חקלאי לאירופה. האבסורד הוא (וזה קטע שקוצץ מהמאמר) שאנחנו נותנים לייצא סחורות מעזה לאירופה, ירדן וסעודיה דרך שטחי ישראל והגדה, אחרי בדיקות דקדקניות בכרם שלום, אבל לא נותנים לאותן סחורות להיות משווקות בישראל ובגדה. בצבא אומרים (וגם זה היה בגרסה הארוכה יותר של המאמר) שמדובר בהחלטה מדינית. לכן לדעתי אנחנו צריכים לשאול את עצמנו, ואת הממשלה, אם לא צפויה תועלת מדינית גדולה יותר בכך שנאפשר למגזרים היצרניים של עזה להתחזק על חשבון האחרים.

Trackbacks

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: