פסח בא: על חומרות לא אמיתיות

הרב שלמה אבינר, רבה של שכונה א' בבית אל וראש ישיבת 'עטרת ירושלים'

אני חש תשוקה מוזרה בתוכי: להחמיר! בעצם, למה מוזרה? הרי חכמים תמיד כותבים: 'המחמיר תבוא עליו ברכה'. מי אינו רוצה ברכה? להחמיר זו ודאי מדרגה גבוהה יותר של עבודת ד', ומי לא רוצה להיות באותה מדרגה גבוהה? חסיד הוא מי שמחמיר על עצמו לקיים את מה שפטור ממנו, היושבים לפני ד' חפצים לזכות לקרבתו. צריכים להחמיר, ואני רוצה להיות מאותם שרידים – לכן אני אחמיר.

אולי מוטב שאפתח את ספר 'מסילת ישרים'. כתוב שם שהפרישות כוללת שלשה תחומים: פרישות בדינים; כלומר, להחמיר תמיד בכל פעם שיש מחלוקת. לזה אני לא מוכן. אני מוכן לקבל על עצמי חלק מן החומרות, למשל המזון, שאפשר להשיג דברים למהדרין שהם טעימים ובאותו מחיר. לכן חשבתי להחמיר בענייני מזון.

מה עוד כתוב? פרישות מהחברה, מיעוט בשיחה, התבודדות ועיסוק כל הזמן בעבודת ד'. גם זה לא אני. אני גם אוהב לעסוק בכל מיני דברים.

דבר שלישי: פרישות מהנאות, לקחת מהעולם רק במידה זעירה כפי מה שהכרחי: מאכל, בגדים, בילויים ושאר דברים נעימים. לא ולא! אני חשבתי על פרישות סלקטיבית, איפה שיתאים לי וטוב לי, לא פרישות גורפת.

בשלב זה, התחלתי לחשוב: למה בעצם אני עושה את כל זה? נפלתי על פרק כ' של מסילת ישרים שנקרא 'משקל החסידות': שקול היטב לפני שאתה מחמיר, היזהר מאד, אולי זה מהיצר הרע? לפעמים דברים שנראים כמצוות, הם בעצם עבירות. למשל, אדם רץ לעשות מצווה, ובשל כך מתחרה באחרים ונכנס למריבה. או אדם שלא מתנהג כראוי אז אני גוער בו – וכתוצאה מכך המצב מחמיר.

יש סיפור על רב גדול מאד, רבי טרפון, שהחמיר כבית שמאי וננזף קשות, מפני שבכך פגע בסמכותם של בית הלל וערער את האמון בהם. בירושלמי כתוב, שתנאי לחומרה הוא שלא יבזה אחרים.

אני מתחיל להרגיש לא טוב. חבר סיפר לי על רב שהיה מוזמן לרב אחר לאירוע. כאשר המארח כיבד במזון מסוים, האורח סירב, ונימק שאינו סומך על כשרותו. בעל  הבית, סגר את הדלת במפתח, איים עליו והכריח אותו לאכול. כל הכבוד! אם האורח לא סומך על כשרות – שלא יבוא, אבל אין לו רשות להעליב. לפעמים אני מחמיר, לא בשביל לשמח את ריבונו של עולם, אלא כדי לעשות רושם שאני צדיק. יש המתגאה בעושרו, יש בחכמתו, יש בגבורתו, יש ביופיו – ויש בדתיותו.

לעתים החומרות משחדות את היצר הטוב שלי. למשל, אתמול העלבתי את אשתי ויצר הטוב הזדעק. היה לי ממש לא נעים. מה עשיתי? אכלתי מוצר 'כשר ללא חשש חלב נכרי' והרגשתי טוב…

פעם הזדמן לי להיות עם מורי ורבי במילואים. בחדר האוכל היה בשר כשר רגיל, שלקחו כמעט כל החיילים, ובשר 'חלק' שלקחו חיילים יראי שמים במיוחד. והנה מורי ורבי לקח את הבשר הרגיל. שאלתיו: "הרב, אתה לא מחמיר?" מורי ורבי היסס ואמר לי: "אני מחמיר – בכלל ישראל".

אל תטעו: מורי ורבי הוא מחמיר גדול מאד, אבל לו באמת נאה, כי הוא אדם גדול וצדיק בכל. לעומתו אני קטן ואומר לעצמי ש"לא כל הרוצה ליטול את השם יבוא וייטול".

4.4.12

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: