שריפה, עיתונאים, שריפה

מאמר מערכת 

דיווחים עיתונאיים שגויים בעליל, הצליחו בתוך שבועיים לסובב את המערכות הציבוריות, התקשורתיות והפוליטיות על צירן.

הפדיחה הראשונה היא מתוצרת בית, אין להאשים בה גורמים תקשורתיים חיצוניים. עיתון 'הארץ' חשף לפתע, באיחור של כמה ימים, התפרעות קשה של אוהדי בית"ר בקניון מלחה. אותם האוהדים הואשמו על ידי העיתון כי רדפו קבוצה קטנה של ערבים בקניון מלחה והכו אותם, לאחר משחק של קבוצתם באצטדיון טדי הסמוך. הדיווח התקבל כאמין באופן אוטומטי, עדות לאשראי המוחלט שניתן לאמינותו של העיתון. להזכירכם, כותרת אחת ב'הארץ' על מה שנאמר בחוג סגור בפנימיה קדם צבאית לגבי פעילות צה"ל בעזה, יכולה להופיע בעיתונות הבינלאומית ככותרת מרשיעה נגד צה"ל ומדינת ישראל – כך היה לאחר מבצע 'עופרת יצוקה'.

הפעם, די היה בצירוף של הביטוי 'אוהדי בית"ר ירושלים' ושל דיווח ב'עיתון המוערך-מאוד' – כפי שהוא מכונה בחוץ לארץ – כדי ליצור מראית עין של עובדות שאינן ניתנות לערעור.

והנה, משטרת ישראל חשפה שלשום את צילומי מצלמות האבטחה מהקניון. אלה מראים חד משמעית כי אכן היתה היתקלות בין מי שמזוהים כאוהדים לבין קבוצה קטנה של ערבים. האחרונים רדפו אחרי הראשונים עם מקלות גדולים, הסתערו על האזרחים והניסו אותם מהקניון באיומי אלות שנראים אלימים ביותר. לא ברור אם בפועל מישהו נפגע ממהלומות.

העובדות, אם כן, הפוכות לחלוטין ממה שדווח. מהי הסיבה לדיווח השגוי? מי שעוקב אחרי שיטות הפעולה של כלי תקשורת מרכזיים יודע שבמערכות העיתונים ואתרי האינטרנט יושבים מקורבים של ארגוני שמאל קיצוני העוסקים בפרובוקציות וביצירת 'צילומים חדשותיים' בעלי אופי מפליל. הם יודעים כי הרעב לכותרות מתחלפות יפעיל אוטומטית את מערכות התקשורת, ואלה לא ימהרו לבדוק את עריכת 'החומר המצולם' שהיא – בדרך כלל – מגמתית, כפי שהוכח בכמה מקרים בעבר.

הדיווח על 'ההתפרעות במלחה' צץ לחלל התקשורתי בעיתוי מחשיד: לאחר התפרעותם המבישה של אוהדי הפועל תל-אביב. האם צריך להזכיר כמה תכניות מלל וכמה שעות שידור הושחתו על החומר המפוברק שהפך בידי עיתון אחד לכותרת בעמוד השער?

לפני שבוע הופיע דיווח מופרך בכתב העת , 'המוערך' גם הוא, כמובן – 'פורין-פוליסי', אודות שיתוף פעולה צבאי-אווירי בין ישראל לאזרביג'אן. סוף סוף נמצא הפטנט הישראלי נגד איראן: שדות תעופה במדינת האזרים.

אלא שמי שבדק את המפה האסיאתית יכול היה להבין מהר מאוד, שאין לחיל האוויר הישראלי דרך להעביר כל כך הרבה מטוסים הדרושים לתקיפה כזו – אם וכאשר – לאזרביג'אן. הדרך היחידה, אולי, היא חפירת מנהרה מתחת לתורכיה, כדי להתחמק מהרדאר הרוסי. זהו בלוף חסר כל בסיס של היתכנות צבאית, אבל העובדה שהוא הופיע בכתב עת מכובד ולאחר מכן דווח ב'אתר האינטרנט של המדינה', העניקה נופך של אמינות לקשקוש התקשורתי.

המערכת הציבורית בישראל גועשת עם כל אשפה שמושלכת לתוכה. יש בכך כדי להעיד על ההשפעה העצומה – השפעת היתר, יש לומר – של התקשורת על מערכות המדינה; אך מעבר לכך, יש בדיווחים השגויים כדי להעיד על האיכות הירודה של התקשורת בישראל, ההולכת בעקבות מקבילותיה בעולם.

אמנון לורד

 5.4.12

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: