שלושה סיפורים ומסקנה

הרב ישעיהו הכהן הולנדר, דיין בבית הדין לענייני בני נח מטעם 'הסנהדרין החדשה' 

 ימי פורים תשכ"ח. היתה זו השנה הראשונה לאחר שמקום המקדש חזר לידי שלטון ישראל, לאחר כאלפיים שנים בהן היה שבוי בידי נכרים. "כבר קנית כבש?", שאלה אותי פקידה שעבדה איתי. מדובר בבחורה צעירה שהגיעה ממרוקו, נשלחה לקיבוץ חילוני על ידי השירות הסוציאלי וגדלה כמעט מנותקת ממסורת ישראל. "איזה כבש?", השבתי לה. "כבש לקורבן פסח" ענתה בצורה הטבעית ביותר, כאילו הדבר מובן מאליו. התביישתי שלא חשבתי על כך: לא קניתי כבש.

לאחר הפסח, במהלכו פרסמה הרבנות הראשית הודעה כי לא תהיה הקרבת קורבן פסח השנה, ניגשתי לרב אונטרמן, שכיהן אז כרב הראשי לישראל. הרב אונטרמן, תלמידו של הרוגצ'ובר, היה הרב של משפחתנו. שאלתי אותו מדוע לא הקרבנו את קורבן הפסח, שהרי לפי כל המקורות אין ויכוח שאפשר להקריב בזמננו קורבן גם בלי מזבח – די בזריקת הדם אל מקום יסוד המזבח.

ענה לי הרב, שלמרות שהלימוד הגיע למסקנה הנכונה, הרבנות החליטה שלא נקריב קורבן משום ש'לא איכשר דרא', הדור איננו מוכשר לכך. הלכתי הביתה מתוסכל. עם תשובה כזאת אי אפשר להתווכח.

לפני כחמש שנים הגיע אלינו, מוסד 'הסנהדרין המתחדשת', אדם לא יהודי מאוסטריה. בחיקו היו תוכניות רבות וסכום כסף לא מבוטל, והוא ביקש לתת לנו עשרה מיליון דולר, כדי שנתכנן את מבנה בית המקדש. דנו בהצעתו הנדיבה – וסירבנו לה. גם הפעם הנימוק היה כי 'לא איכשר דרא', כלומר, הלבבות אינם מוכנים לבניית בית המקדש.

ההנחה הזו הוכחה כנכונה לאחרונה מעל דפי 'מקור ראשון', שם הופיע מאמר מנומק מאת הרב אילעי עופרן מקבוצת יבנה, תחת הכותרת "למה לי רוב זבחיכם?". כמוהו גם התגובות השליליות ל'הצגת התכלית' של הקרבת קורבן פסח, שהתקיימה בעשרה בניסן בירושלים השנה.

לפני כארבע שנים בקרתי אצל האינטלקטואל הטורקי הרון יחיא באיסטנבול. האיש אמר שהוא רוצה לסייע לנו לבנות את 'מסגד שלמה' על מקומו בהר הבית, והוסיף ואמר כי אקריב שם קורבנות. כמעט נבהלתי: מי, אני? אמנם אני כהן, ובאופן עקרוני אני צריך להיות מוכן לכך, אבל האם באמת, למעשה?

אם שלושה אומרים לך כי אתה שיכור – לך לישון. אם שלושה אומרים לך אתה ישן –אולי אתה צריך להתעורר. יהודיה, נוצרי ומוסלמי אומרים לנו שאנו ישנים, בבחינת "אני ישנה ולבי ער". נראה שאנו צריכים להתעורר ולהכין את הלבבות להקריב (לפחות) קורבן פסח.

החשיבות המיוחדת של קורבן פסח היא כמובן בכך שזהו קורבן המסמל יותר מכל את השייכות של המקריב לעם ישראל. הקורבן הזה הוא יסוד גאולתנו ממצרים ויסוד הכנת הלבבות לקבלת התורה. אולי הוא אף יסוד להשלמת הגאולה, שהנצה לאחר השואה, התפתחה ופרחה באביב תש"ח, ובקיץ תשכ"ז הֵנֵצה. עלינו להיות מוכנים לפרי.

 

9.4.12

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: