גינתר גראס חשף את פני השמאל

דוד מרחב

הקונפורמיזם הספרותי של ישראל קפץ לדום כאשר שר הפנים אלי ישי הודיע שהסופר והמשורר גינתר גראס, אבי הפואמה הרואה בישראל סכנה לשלום העולם, הוא בבחינת 'פרסונה נון גראטה'.

הסופרת רונית מטלון אמרה: "שישים את גראס על המרמרה, שיטביע אותו בים – הכול קשקוש, התלהמות ריקה. איזו ביקורת ישי מוכן לשמוע? ממתי לאלי ישי היה יחס לתרבות? הוא שמע את שמו של גראס אי פעם?"

הסופר אייל מגד קבע כי ישי "בחיים לא קרא מלה של גראס, אין לו מושג מי זה… הוא בור, גזען ואיש חשוך. בושה למדינת ישראל שהוא שר פנים בממשלה. ראש הממשלה צריך לפטר אותו אחרי האקט הגזעני והפרימיטיבי הזה, הנובע מבורות".

פוליטרוק המהפכה החברתית, יאיר גרבוז, הגדיל לעשות כשטען כי "בשלטון הישראלי נשארה רק טיפשות… זה כבר לא ימין, לא דת ולא כלום, זה רק טיפשות. אני חושב שבקרוב לא רבים ירצו להשתמש בזכות הזו, להיכנס לפה… כשמדברים על אלי ישי לא מדברים על שירה וכשמדברים על שירה לא מדברים על אלי ישי".

לא צריך להיות גאון גדול כדי להבין כי גבהות-הלב הספרותית, היא למעשה גזענות מכוערת. על גראס הם מרחמים – 'סנילי' היא המילה החריפה ביותר שמוכנים להגיד עליו במסגרת הגינויים – אבל על שר הפנים אינם חסים. הרי ברור כי חרדי מזרחי איננו קורא שירה, וידוע כי חרדים בורים בכל הנוגע לעולם הספרות.

התגובה האוטו-אנטישמית איננה חדשה במחוזות השמאל, אך כל אימת שהיא מבצבצת מעל הביצה של הקונפורמיות הספרותית בישראל, גסותה ניכרת יותר. כדאי אפוא להעלות את השאלה, מדוע ישי הפך למטרה ולא גראס. איך זה שהיוצרות נתהפכו? זו לא רק גזענות, יש בזה משהו עמוק יותר.

גינתר גראס מבטא את השקפת העולם העמוקה של השמאל. הוא והם רואים בישראל סכנה אמיתית לשלום העולם. טרמינולוגיית הכיבוש – היוצאת מתוך שיח הדה-לגיטימציה לישראל ולציונות – מציבה את העולם הנאור מול ישראל והישראלים.

גראס לא היה כותב את שכתב, אלמלא היה יודע בוודאות שהדברים ייפלו על אוזן קשבת. גם הוא קורא את שיח השטנה נגד נתניהו ומדיניותו; גם הוא קשוב לרעל המטופטף נגד מדינת היהודים. חתן פרס נובל לספרות תירגם לשירה את התעמולה שיוצאת מדי יום משופרות השמאל.

הוא, להבדיל מהם, לקח את הדברים עד הסוף: אם ישראל היא ספרטה של מנוולים – הרי שנשקפת מצדה סכנה לשלום העולם. את הפרשנויות, הטורים והמאמרים שמתפרסמים מדי יום נגד נתניהו צריך לתרגם, בסופו של דבר, למסקנה אחת כוללת: ישראל איננה לגיטימית.

המחזאי, המשורר והסופר המהולל איננו צריך להיחשב לסטייה בעייתית מהשיח הנורמטיבי של השמאל: הוא-הוא השמאל. הוא לא ממזר, כי אם בן חוקי לשיח המציב נרטיב, בו ישראל היא מדינה של עוול שקיומה מושתת על כיבוש עם זר ודיכויו.

ראוי לשבח את גראס: הוא הלך צעד אחד קדימה ביחס לרעיו בשמאל הישראלי, לא היסס ותירגם את הנחות היסוד למסקנה פשוטה. שירו הוא כתב אשמה לשמאל לא פחות משהוא תעודת-עניות לכותב עצמו. את האנטישמיות הזו, המתחפשת לאנטי-ישראליות 'בלבד', צריך לזקוף לחובתם של אלה אשר מזינים את העולם בתעמולת כזב אנטי-ישראלית על בסיס יומיומי.

הפואמה המקאברית של המשורר הנאצי בדימוס, היא הלכה למעשה תוצאה של אינספור מניפסטים של שנאה היוצאים תחת ידם של חבורת מתנגדיה המובהקים של הציונות. את גראס צריך להשאיר מחוץ לגבולות ישראל, אבל את חבריו לשיח השנאה צריך להותיר מחוץ למחנה.

10.4.12

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: