להיות עם חופשי ב'דיוטי פרי'

ישי אביעזר

 ה'דיוטי פרי' מבטא במידה רבה את החירות: החירות ממיסים היא המייצג האידיאלי לחיים שאין בהם שעבוד. בחג החירות, לחירות ממיסים משמעות רחבה הרבה יותר. "וישימו עליו שרי מיסים למען ענותו בסבלותם", מתארת התורה את קורות בני ישראל במצרים. שלילת החופש האזרחי באה בהגבלה של מיסים כספיים, שהפכו עד מהרה לעבדות ועינוי.

חג החירות הישראלי של יציאת מצרים שובר את עול המיסים והעינוי, ומבטא את הדיוטי פרי לא רק ממיסים, אלא גם מכל שעבוד אחר. אם תופסים את החופשיות רק במובן של מס, הרי שנשארים עבדים. חג החירות מלמד שיש לשבור את העול ולצאת לחירות. כדי לחוש את זה, יש לשנות את אורח החיים למשך שבעה ימים.

הסמל העיקרי של החופש הוא מצה. היא משוחררת מכל שעבוד לשמרים ושאור המחמיצים ומתפיחים אותה. לחם העוני הנאכל בחג המצות מבטא את השחרור מכל תלות, ואת העצמאות הלאומית שאינה משועבדת לכל גורם זר. הסמל הזה משפיע על החשיבה האישית והלאומית, ויוצר הבנה המאגדת בתוכה את העבר, ההווה והעתיד. האומה מציינת את היווסדה באכילת מצה.

אין צורך, לשם כך, בחקיקת חוק למניעת חמץ. זהו רצון לאומי, המבין שכדי להיות עם חופשי בארצנו יש לדעת להשתחרר מן התלות. את הסמל הזה עונדים שבוע אחד בשנה וזוכרים מאין באנו ולאן אנו הולכים. לכן מפליא הדבר, שבדיוטי פרי של שער הכניסה לארץ לא מבינים שיש להזכיר לנוסעים שבארץ הזו מציינים השבוע את החירות מכל חמץ. אתמול התפרסם בתקשורת, שבנמל התעופה בכניסה לארץ מציעים לנוסעים מוצרי חמץ, וממשיכים את שעבודם.

דוד בן גוריון ידע לבטא את הדברים בצורה המוצלחת ביותר, בעדותו בפני וועדת פיל האנגלית, אחרי התפרצות המרד הערבי בשנת 1936. אלו דבריו המפורסמים:

"לפני כשלוש מאות שנה הפליגה לעולם החדש אניה ושמה 'מייפלאואר'. היה זה מאורע גדול בתולדות אנגליה ואמריקה. אבל תאב אני לדעת, אם יש אנגלי אחד, היודע בדיוק אימתי הפליגה אניה זאת, וכמה אמריקאים יודעים זאת. היודעים הם כמה אנשים היו באותה אניה, ומה היה טיבו של הלחם שאכלו בצאתם.

והנה יותר משלושת אלפים ושלוש מאות שנה לפני הפלגת 'מייפלאואר', יצאו היהודים ממצרים, וכל יהודי בעולם, ואף באמריקה וברוסיה הסובייטית, יודע בדיוק באיזה יום יצאו, בחמישה עשר בניסן. וכולם יודעים בדיוק איזה לחם אכלו היהודים: מצות.

ועד היום הזה, אוכלים יהודים בכל העולם כולו מצה זו בחמישה עשר בניסן, באמריקה, ברוסיה ובארצות אחרות, ומספרים ביציאת מצרים".

כשתופסים שהדיוטי פרי הוא משל לחופש ולחירות, יודעים לזקוף את הראש בגאווה יהודית ולומר בפה מלא מצה: יצאנו לחירות ביציאת מצרים, וכאז כן עתה אנחנו אחראים לגורלנו. כדי לדעת לשיר בפה מלא 'להיות עם חופשי בארצנו', צריך לתרגל שבוע שלם של אכילת מצה, כדי שכל השנה נהיה בני חורין.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: